ומה הלאה? איך אתה רואה את המשך הדרך שלך?
היום אני מסתכל על דברים מהזירה הפוליטית, החלום שלי זה שמאל עממי. זה לא יקרה מהמרכז, ניסיתי ונכשלתי. אני שובר את הראש איך לעשות את זה, זה ברור שלשכנים שלי בשדרות, ברהט ובאופקים זה טוב, ומרצ בעיני היא הפלטפורמה הכי טובה.
אני נע בין להגיד אולי זה בעצם טוב, הימין משקיע בפריפריה (בצורה של מתנות ולא של מנועי צמיחה, ולכן הפערים נשמרים) לבין להגיד עדיין לא נגענו בנקודה, יש יאוש עמוק, שפורץ מדי פעם בצורה מקומית, כמו הצעקה של אורנה פרץ מול ביבי, אבל יש מעיין תת קרקעי שמבעבע ועוד לא פרץ.
אם היה לי את הזמן והכסף הייתי הולך בית בית כדי לרכוש אמון וכדי לדבר את השפה במובן העמוק, למשל עם יוצאי קווקז. זאת עבודה יומיומית וצריך להיות שם, אי אפשר לעשות את זה מבחוץ, צריך לבוא ולהיות שם.
יש מחירים לזה שאני גר בפריפריה, לילדים שלי קשה להגיע לשדרות, מוזנח ומלוכלך פה, אני גר בדירה ולא בבית עם קרקע. ועדיין אני מאמין, שהדרך היחידה, אם זה אפשרי, זה רק מפה. התורה לא תצא מהמרכז. אני מרגיש שבאופן עמוק יש שובע מאוד גדול במרכז. איזורי שובע לא מייצרים שינוי, השבע לא מבין את הרעב. אם רוצים שמרנות השבע מעניין, אם רוצים שינוי אז הרעב יותר מעניין.
יש הרבה פעמים תחושה של לבד וחוסר הבנה מהמרכז, אפרופו פולטיקה מזרחית. יש פוליטיקה אחרת במרכז ובפריפריה, אי אפשר להסביר את זה, שדרות כל כך השתנתה בשנים האחרונות. שדרות שאנחנו רואים בתקשורת זו שדרות מדומיינת לחלוטין, "שדרות של מעלה", זה דימוי מאוד לא מייצג של העיר. היום יש כאן גרעין תורני, קומונות ומכללת ספיר, ובכלל כל מה שקורה כאן זו תופעה מרתקת.
חשוב להיות שם כדי להכיר ולהשפיע.
