מהו דיאלוג?

דיאלוג הוא תהליך תקשורת בסיסי המוביל ישירות לשינוי אישי ואירגוני. הוא מסייע ביצירת סביבה המאופיינת ברמת אמון ופתיחות גבוהה בעלת יכולות התבוננות פנימית גבוהות.

דיאלוג מבוסס על הדברים שאנחנו מעריכים ואופן ההגדרה שלהם. הוא עוסק בגילוי הערכים האמיתיים שלנו ובהתבוננות מעבר לתשובות האוטומטיות והשטחיות לשאלותינו. דיאלוג עוסק בהרחבת יכולת ההקשבה שלנו, העירנות, והלמידה שלנו אחד עם השני ואחד מהשני. דיאלוג עוסק בחקירת גבולות המשמעות של המושג אנושיות ביחסים בינאישיים ובכלל.

דיאלוג – משהו חדש, משהו ישן

DIA = דרך

LOGOS = משמעות

הדיאלוג נע אל מעבר להבנה של היחיד, בכדי להפוך את המרומז למפורש ולבנות תודעה קולקטיבית.

במקרים רבים נהוג להשוות בין דיאלוג לדיון. בדיאלוג אנו מעוניינים ליצור תמונה מלאה של המציאות ולא לפרק אותה למרכיבים כפי שנעשה בדיון. בדיאלוג אנו לא מנסים לשכנע אחרים בדעותינו או בהשקפתינו. לא מושם דגש על “נצחון” אלא על למידה, שיתוף פעולה וסינתיזה של נקודות ראות שונות.

אספקטים של דיאלוג

  1. דיאלוג מאט את קצב ההתנהלות, כאופייני להרבה קבוצות המאמצות רמות עמוקות יותר של הקשבה והתבוננות עצמית.
  2. הדיאלוג אינו תהליך תוצאתי – הכוונה אינה שאין לו תוצאה או תוצרים, אלא שאלו לא הוגדרו מראש ולכן מתאפשרת חשיפת תכנים שלא היו נחשפים לו היתה לתהליך תוצאה מוגדרת מראש.
  3. הדיאלוג יוצר קהילה המבוססת על תרבות של שיתוף פעולה ומנהיגות משותפת. הוא מוביל קבוצות מעמדת תלות, תחרותיות ומידור (שנמצא לרוב בתרבויות היררכיות) לעמדת שיתוף פעולה מוגבר, שותפות והכללה.

השוואה בין דיאלוג לדיון

DISCUS = לזרוק, לפרק או לשבור.

דיוויד בוהם ׂ(DAVID BOHM) הגדיר דיון כפעולה בה “זורקים” דעות כמו כדור – מהאחד אל השני בניסיון לשכנע את האחר במידת הנכונות של דעה מסויימת. בתהליך זה נקודת ההשקפה המלאה מפורקת ואף “נשברת”, לרוב, לחלקים.

דיאלוגדיון
לחקור, ללמודלומר, למכור, לשכנע
לחשוף דיעות שונותלייצר הסכמה על משמעות אחת
לכלול פרספקטיבות שונות.להעריך ולבחור את הטוב מכל
לחשוף ולבחון הנחות שונותלהצדיק/להגן על הנחה מסויימת

אבני הבניין של דיאלוג

אבני הבניין המתוארות בהמשך מייצרות את הפיגומים עליהם מתבסס הדיאלוג. הן מסייעות בבניית תהליך הדיאלוג. ניתן לחשוב עליהן, לא כעל מערכת כללים, אלא כעל תזכורת לרמת תשומת הלב המונחת בבסיס הדיאלוג. תשומת הלב לדרך החשיבה שלנו, לרגשות שלנו, לאופן בו אנו מתקשרים, להנחות היסוד שלנו ולשיפוטיות שבנו. תשומת הלב מופנית למשמעות הנחשפת בהדרגה של הקבוצה, לרוח החקירה והגילוי, ולעצירות לשם התבוננות פנימית המובילות ללמידה ולהבנה.

דיאלוג הוא תהליך חי המצריך נכונות של כל משתתפיו להיות פתוחים ולהרפות מהידוע בכדי לגלות פרספקטיבות שונות ולהבינן. “אנו צריכים להיות מוכנים, בכל רגע נתון, לוותר על תפיסתינו לגבי עצמינו בכדי לגלות למה אנחנו יכולים להתפתח” (או) “אנו צריכים להיות מוכנים, בכל רגע נתון, לוותר על עצמינו בכדי לגלות את עצמינו”

We must be prepared, in each moment to give up (our ideas of) who we are to discover all we may become

ארבע אבני בניין

1. השהיית שיפוטיות

דרך החשיבה הטבעית שלנו מחלקת, מארגנת ומתייגת. בגלל שהאגו שלנו מתבסס על האופן בו אנו תופסים ומגדירים דברים, אנו מוצאים עצמינו לעיתים קרובות מגנים על דיעותינו אל מול דיעותיהם של אחרים. הדינמיקה הזו מקשה עלינו להשאר פתוחים לדיעות חדשות ולתפיסות מציאות אלטרנטיביות. ההקשבה קשה כאשר אנו עסוקים במאבק על “מי צודק ומי טועה”.

כאשר אנו לומדים להמנע או להשהות שיפוטיות  ולהחזיק בדיעותינו ב”קלילות” אנו פותחים צוהר לראית דיעותיהם של אחרים. לא מדובר בהמנעות טוטאלית משיפוטיות ודיעות אישיות – זה יהיה בלתי אפשרי – אלא מדובר ביצירת מרחב בין השיפוטיות לתגובה ובכך פתיחת צוהר להקשבה.

השהיית שיפוטיות הינה גם המפתח לבנית אקלים של אמון וביטחון. כאשר אנו לומדים שלא נשפט על דיעותינו “השגויות” אנו מרגישים חופשיים יותר להביע את עצמינו. האטמוספירה הכללית נעשית פתוחה וכנה יותר.

2. זיהוי הנחות היסוד

זיהוי הנחות היסוד הינו זיהוי והגדרת מחשבותינו ודיעותינו.

הנחות היסוד שלנו בעלות תפקיד עיקרי באופן בו אנו מעריכים (evaluate) את הסביבה שלנו, את החלטותינו ואת אופן ההתנהגות שלנו. אולם הנחותינו הן האספקט היחידי בתהליך החשיבה שלנו שזוכה להתעלמות בעת חיפוש מענים לבעיות, פתרון קונפליקטים או יצירת סינרגיה בין אנשים שונים.

מדוע אנו מתעלמים מהמובן מאליו?

דיוויד בוהם יטען שזה משום ש”הנחות יסוד הינן שקופות עבורינו”. הן חלק כה אינטגרלי ממנגנון ההתבוננות שלנו, עד כדי כך שאנו מתעלמים מקיומו של מנגנון זה, ואף מתבוננים ממש דרכו.

כאשר אנו מצליחים לאתר את הנחות היסוד מאחורי החלטותינו ומעשינו אנו מסוגלים לאתר היכן קיימים “נתקים” באסטרטגיות הפעולה שלנו, וכך לבחור בדרכי פעולה אפקטיביות יותר.

איתור הנחות היסוד מסייע לנו, כמו כן, לבחון את ההבדלים בנינו לבין אחרים, לעבוד על בנית מכנים משותפים עד לכדי קונצנזוס ולהגיע לשורש אי ההבנות וההבדלים.

3. הקשבה – מפתח לתפיסה

קחו דקה לחשוב: מהי הגדרתכם להקשבה. מהן הפעולות הקשורות להקשבה? כיצד אתם יודעים שאתם מקשיבים? שמקשיבים לכם? איך הקשבה מרגישה? איך אתם יכולים להרחיב את יכולת ההקשבה שלכם?

אופן ההקשבה שלנו תלוי במידה רבה ביכולת שלנו ללמוד ולבנות איכויות של קשר בינאישי. כאשר אנו מסוגלים להשהות שיפוטיות ולהקשיב למגוון פרספקטיבות אנו מרחיבים ומעמיקים את השקפת העולם שלנו. זוהי פעולת ההקשבה שמאפשרת לנו לשלב בין הבנות חדשות ואפשרויות חדשות. כאשר אנו מקשיבים בתשומת לב מירבית אנו מוכנים להניח לעצמינו להיות מושפעים ע”י אחרים וללמוד מהם.

בדיאלוג, להקשבה משמעות ברמה האינדיווידואלית והקבוצתית. אלו הנחות אנו שומעים? באלו הנחות משתפים? ההקשבה להנחות המושמעות מרמזת על התרבות בה אנו חיים.

4. חקירה ותהיות

חקירה ותהיות מהוות תהליך למידת שאילת שאלות מתוך הכוונה “להרוויח” תובנות ופרספקטיבות נוספות וכך לייצר התקדמות ביכולת לפתור קונפליקטים.

החקירה מייצרת מידע. התהיה מאפשרת בדיקה של המידע  ותפיסת מערכות יחסים. השילוב בין חקירה ותהיה מאפשר לנו ללמוד, לחשוב בצורה יצירתית, ולבנות על סמך נסיון עבר.

בעזרת שאילת שאלות המובילות לרמות חדשות של הבנה אנו מאיצים את תהליך הלמידה הקולקטיבי. אנו מגיעים לרמת מודעות גבוהה יותר לגבי תהליכי החשיבה שלנו ושל אחרים ולגבי הנושאים המפרידים אותנו והמחברים בנינו.

חיבור אבני הבניין: תווית הדיאלוג

בכל רגע אבני הבניין יוצרות את ההקשר בתוכו מתקיים הדיאלוג ובד בבד תורמות לדיאלוג עצמו. ככל שנשתמש בהם בצורה מודעת יותר כך הם יסייעו לנו להיכנס לדיאלוג ולשמר אותו.

כאשר אנו מסיטים את ווילונות השיפוטיות, אנו מפתחים את היכולת לדבר ולהקשיב מבלי לתייג דיעות שונות משלנו, בהתבסס על הנחות היסוד הקדומות שלנו. אנחנו מגיבים פחות. בבחירה להשהות את הנחות היסוד אנו מתנסים בהרחבת האופקים שלנו ומגדילים את מספר נקודות הראות הזמינות לנו. כאשר אנו מייצרים מרחב לתהיה לגבי מהו הכיוון אותו אנו מבקשים לחקור אנו מאפשרים לחושים שלנו להפתח, אנו מקשיבים הקשבה עמוקה מתוך הכוונה לגלות ולהבין וכך אנו נכנסים לדיאלוג.

התנהגויות המקדמות דיאלוג

  1. השהיית שיפוטיות בזמן הקשבה ודיבור – כאשר אנו מקשיבים ומשהים שיפוטיות אנו פותחים צוהר להבנה. כאשר אנו מדברים ללא שיפוטיות אנו פותחים צוהר לאחרים להקשיב לנו.
  2. כבוד לשונות – הכבוד שלנו מבוסס על האמונה שלכל אחד יש יכולת לתרום תרומה משמעותית לדיאלוג ולכן הוא ראוי לכבוד לפרספקטיבה הייחודית לו.
  3. השהיית החשיבות של התפקיד והסטטוס – מהות הדיאלוג היא ה”כוח עם” להבדיל מ”כוח על” או “כוח מתחת”.
  4. איזון בין חקירה להגנה – בדיאלוג אנו שואפים לחקור ולהבין פרספקטיבות של אחרים ועם זאת אנו מציעים את הפרספקטיבות שלנו לחקירה וללקיחה בחשבון. הכוונה היא לחשוף הנחות ומערכות יחסים, בכדי להרוויח תובנות והבנות חדשות. אנו נוטים לרב להגן ולשכנע אחרים בדעותינו ולכן ייטב בשלב זה להגיב יותר בחקירה ושאילת שאלות.

5. התמקדות בלמידה – כוונתנו היא ללמוד מאחרים ולהרחיב את השקפותינו, להבדיל מלהעריך ולקבע למי יש את ההשקפה המתאימה ביותר. כאשר אנו ממוקדים בלמידה אנו נוטים לשאול שאלות ולהתנסות בדברים חדשים, מתוך הרצון ללמוד על פרספקטיבות שונות.