פתרון בן זמננו לסוגיית השניים אוחזין בטלית | ד”ר רון דביר

גיליון 04נובמבר 2017 שיתופי פעולה כלים ופרקטיקות פתרון בן זמננו לסוגיית ה״שנים אוחזין בטלית״: טיפול חכם בזכויות יוצרים, כתנאי לשיתוף פעולה מוצלח סוגיה משנאית מפורסמת המבוססת על מחלוקת: “שנים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי….”. שיתופי …

גיליון 04
נובמבר 2017

שיתופי פעולה

פתרון בן זמננו לסוגיית ה״שנים אוחזין בטלית״: טיפול חכם בזכויות יוצרים, כתנאי לשיתוף פעולה מוצלח

סוגיה משנאית מפורסמת המבוססת על מחלוקת: “שנים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי….”. שיתופי פעולה רבים נוצרו כדי לייצר ביחד “טליתות אינטלקטואליות”‘, נכסי ידע חדשים. המודל החדש והפשוט של זכויות יוצרים, creative commons , מאפשר לשותפים מצד אחד לשתף באופן רחב ככל האפשר את הידע שיצרו, מצד שני לשמור על הזכויות והאינטרסים שלהם ומצד שלישי לחסוך מחלוקות ולפעול ביחד בהרמוניה.

מאת ד”ר רון דביר

של מי הידע הזה?

זו לשון המשנה בב”מ דף ב’ ע”א:

בעידן הידע והרעיונות הנוכחי – הנכסים המעניינים באמת, אלה שמניבים את עיקר התועלת הם ״נכסים אינטלקטואליים״

״שנים אוחזין בטלית, זה אומר: אני מצאתיה, וזה אומר: אני מצאתיה. זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי. זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו…״

בימי המשנה, המחלוקת העומדת ביסוד ״שנים אוחזין בטלית״ עסקה בנכסים חומריים – והטלית הינה מטפורה לטלית, לארנק כסף, לכלי עבודה חקלאי, אולי לחמור שנמצא משוטט בשדה. בעידן הידע והרעיונות הנוכחי – הנכסים המעניינים באמת, אלה שמניבים את עיקר התועלת הם ״נכסים אינטלקטואליים״  (Intellectual Assets) – ידע חדש שיכול להתבטא בהמצאה טכנולוגית, בהמצאה או שיפור של שיטה או מודל, ביצירה של כלים להנגיש ידע חדש זה – למשל ספר, אתר, סרט, מדריך. כיצד לחלוק טליתות אינטלקטואליות? כיצד למנוע מריבות על טליתות אלה?

מדוע אנשים וארגונים משתפים פעולה? ומדוע הם רבים?

אחת הסיבות הבולטות היא איגום משאבים – ובמקרה בו עוסקת כתבה זו – איגום משאבי ידע, מומחיות, ניסיון ויצירתיות של השותפים. הנחת היסוד היא בדרך כלל שלכל או לפחות לחלק מהשותפים יש ידע ייחודי אותו יביא לשותפות לוגו שיתוף הפעולה יוצר בדרך כלל נכסים אינטלקטואליים. התרחיש של מריבה, גלויה או סמויה בין השותפים על הבעלות וזכויות השימוש בהן אינו דמיוני או תיאורטי – הוא מתרחש בחלק משיתופי הפעולה ומעכיר שיתופי פעולה ובמקרים מסויימים מביא לפירוקם ואף לגניזת הנכס שנוצר ביחד.

לעיתים קרובות המחלוקת היא סביב ״זכויות היוצרים״- למי הן שייכות, מי יכול לעשות שימוש ביצירה המשותפת שנוצר בשיתוף הפעולה, מי יוכל להפיק ממנה הנאה כלכלית, או שיווקית. של מי הטלית שארגו השותפים?

לעיתים קרובות המחלוקת היא סביב ״זכויות היוצרים״ – למי הן שייכות, מי יכול לעשות שימוש ביצירה המשותפת שנוצר בשיתוף הפעולה, מי יוכל להפיק ממנה הנאה כלכלית, או שיווקית.

של מי הטלית שארגו השותפים?

מהן זכויות יוצרים – כלכלה ומוסר חוברים יחד

זכות יוצריםאנגלית: Copyright) היא ההגנה שניתנת ליוצר או לבעלים של יצירה מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה שהיא קניין רוחני שלו.  [וויקיפדיה]. הרעיון מבוסס על תפיסה מוסרית שפותחה בעולם המערבי וטוענת שלאדם יש זכות מוסרית להינות מפרי עמלו, ויותר מכך – שללא זכות זו, ייפגע אנושות הרצון שלו ליצור, לטובת עצמו ולטובת החברה בה הוא חי. הסימן המפורסם C מסמן את זכות היוצרים. יחד עם זאת, אין בו כל הכרח. גם אם יצירה מסויימת, למשל ספר או איור, לא תסומן בסימן זה, זכות היוצרים עליה לא נפגעת.

לנצח? זכות היוצרים מגנה על היצירה לתקופה ארוכה מאד, אך לא לנצח. זאת הסיבה שכל אחד יכול לעשות שימוש חופשי ביצירות של שייקספיר, אך לא בספר החדש של הרוקי מוריקימי. בדרך כלל, ההגנה על זכות היוצרים פוקעת שבעים שנה לאחר מותו של היוצר אבל יש חריגים רבים לכלל זה.

זכויות כלכליות, חדשות טובות וחדשות רעות

למעשה, זכות היוצרים היא אגד של זכויות כלכליות המגדירות את זכויות השימוש ביצירה – למשל הזכות למכור אותה, להעתיק, לשכפל, להפיץ ולסחור אותה, למכור לעשות בה שימוש (כגון שימוש מסחרי, חברתי, חינוכי, פוליטי), לשנות אותה ועוד.

הגית רעיון אחד ואף תירגמת אותו למוצר. לא, אין לך זכות יוצרים על הרעיון

מדוע? כי החוק חכם, ומבין שהגבלת השימוש על רעיונות תעצור את ההתקדמות האנושית

החדשות הטובות הן שיוענקו לך זכויות יוצרים על אופן הביטוי של הרעיון

 width=החדשות הרעות: הגית רעיון אחד ואף תירגמת אותו למוצר. לא, אין לך זכות יוצרים על הרעיון. הוא נחלת הכלל מרגע שהתפרסם. כל אחד יכול לעשות ברעיון כרצונו, למשל ליצור מוצר מתחרה, לכתוב ספר אחר המבוסס על הרעיון, להמציא שיטה אחרת.

מדוע? כי החוק חכם, ומבין שהגבלת השימוש על רעיונות תעצור את ההתקדמות האנושית.

החדשות הטובות הן שיוענקו לך זכויות יוצרים על אופן הביטוי של הרעיון, למשל על הטקסט והאיור שמבטאים את השיטה שהמצאת.

על פי החוקים הנהוגים, זכויות היוצרים שייכות ליוצר המקרים בהם היצירה נוצרה כחלק מעבודתו של עובד בארגון. במקרה זה, כברירת מחדל, הן שייכות למעסיק. במקרה שהיצירה הוזמנה מיוצר, ואפילו בתשלום, זכות היוצרים שייכת ליוצר, אלא אם הוסכם אחרת.

הזכות להורות ועוד זכויות מוסריות

לצד זכויות היוצרים הכלכליות, ליוצרים יש גם ״זכויות מוסריות״ מעוגנות בחוק. זוהי זכות אישית של היוצר ולא ניתן לקחת אותה ממנו. כלומר, גם אם יצרת את היצירה כשכיר בחברה, הזכות המוסרית עליה היא שלך. הזכות המוסרית הראשונה היא ״זכות ההורות״ – כהורה, מגיע לך קרדיט על היצירה, הכרה בהורותך. יצרת? מגיע לך שהיצירה תיקרא על שמך. באיזה אופן, היקף ובולטות? – זה כבר תלוי בנסיבות העניין.

הזכות המוסרית השניה הינה ״הזכות לשלמות היצירה״ – גם לבעלי הזכויות (למשל המעביד) אסור לשנות, לסלף ולהטיל פגם ביצירה אם אלו פוגעים בכבודך ובמוניטין שלך.

מה קורה בבישול משותף?

נסתכל על שני ארגונים שהחליטו לשתף פעולה ליצור מוצר חדש – נאמר תוכנית פדגוגית חדשה. אמרנו כבר – בדרך כלל שיתוף הפעולה מבוסס בין היתר על כך שלכל אחד מהשותפים ידע רלבנטי ייחודי שיכול לתרום ליצירה החדשה.

בתרחיש נפוץ אחד, הם “לא מדברים על זה מראש”. עומלים, טורחים, מבשלים ביחד, מתבלים, צולים – והתבשיל מוכן. ואז, לפעמים, לאחר מעשה הבישול, עולות השאלות: שלי מי בעצם המוצר? האם לכל אחד מהם מותר לעשות בו כאוות נפשו? ומה יקרה עם התבשיל המשותף אם הטבחים ייפרדו?

בתרחיש אחר, השותפים מגדירים מראש את נושא זכויות היוצרים. הגדרה אופיינית מפרידה בין “ידע הרקע” (background knowledge) לבין הידע שנוצר ביחד (foreground). הם בדרך כלל יסכימו שידע הרקע יישאר בבעלות השותף שיצר אותו, ואילו הידע שנוצר ביחד שייך לשניהם גם פתרון זה כולל הרבה מאד שטח אפור, וגם כאן יש סיכוי למחלוקת מהסוג של ״שניים אוחזין בטלית״.

מדוע ידע מתעפש?

במקרה של המצאות טכנולוגיות, יש חשיבות קריטית גם לבעלות על היצירה וגם להגבלה מסיבית של זכויות השימוש. ניתן לרשום על ההמצאה פטנט – דבר המונע לחלוטין זכות שימוש בהמצאה – אלא בהרשאה מפורשת של בעלי הפטנט.

אם שיתוף הפעולה שלכם לא עוסק בהמצאה טכנולוגית אלא ביצירה המוגנת בזכויות יוצרים – למשל ספר, חוברת, תיאור של שיטה או מודל, כלי תהליכי, סרטון – המקרה שונה.

ידע אוהב חמצן, ושונא להיות בחושך, בכספת, במגירה, מוגבל מאד. הוא פשוט מתיישן, הופך ללא רלבנטי, מוגבל. מודל זכויות היוצרים המסורתי עשוי להביא לעיפוש הידע

ידע אוהב חמצן. הוא אוהב שמשתפים אותו. חשוב לו להיות חשוף לעיניים רבות ככל האפשר. הוא אוהב שמשתמשים בו, מטפחים אותו, מעדכנים אותו, בונים עליו נדבכים נוספים, מחברים אותו לפיסות ידע אחרות. ההתקדמות האנושית מבוססת על הפצה הרחבה של ידע מכל הסוגים – חברתי, מדעי ואמנותי למשל. גם יוצרי הידע בדרך כלל נהנים מכך שהידע נפוץ ונמצא בשימוש נרחב – המוניטין שלהם כמומחים מתעצם, הם מקבלים משובים רבים שמסייעים להם לשפר את יצירתם ולעדכן את הידע שלהם, אולי אפילו הם מפיקים סיפוק מתרומתם לחברה.

ידע אוהב חמצן, ושונא להיות בחושך, בכספת, במגירה, מוגבל מאד. הוא פשוט מתיישן, הופך ללא רלבנטי, מוגבל. מודל זכויות היוצרים המסורתי עשוי להביא לעיפוש הידע.

חשבו על ספר מקצועי טוב שקיבלתם, שכולל בעמוד הראשון, בפונט מודגש את האזהרה המפורטת הבאה, המוקפת במסגרת שחורה: “אין להעתיק, לשכפל, לצלם….יצירה זו או חלקים ממנו, ללא אישור בכתב של היוצר”. חשבו על המקרה הנפוץ בו שותפים יוצרים ידע חדש, בעל פוטנציאל שימוש גבוה, ומסיבות של סודיות מסחרית מסתירים אותו, לא מפרסמים אותו, בתקווה שבבוא היום יהיה לקוח שירכוש את זכות השימוש.

אינטרסים מנוגדים ודילמה אמיתית

לעתים, בשיתופי פעולה, האינטרסים של השותפים ליצירה מנוגדים, או לפחות כך הם מאמינים. צד אחד מעוניין להגביל מאד את הגישה ליצירה, את הפירסום וההפצה שלה (“מדוע לתת אותה בחינם, הדבר פוגע בסיכוי למכור את הידע”) והצד השני מעוניין דווקא בהפצה רחבה ככל האפשר.

זהו תרחיש נפוץ, שמתרחש בעיקר כאשר השותפים מאד שונים זה מזה – למשל שותף אחד הוא ארגון עסק והשני ארגון ממשלתי. או- שותף אחד עמותה והשני – אדם פרטי. השונות ביניהם יכולה לתרום ליצירה מוצלחת יותר- אך גם לקונפליקט זה.

יש כאן דילמה אמיתית: כיצד לאפשר שימוש רחב כלל האפשר בידע ולמנוע ממנו להתעפש בסתר – ומצד שני לא לפגוע באינטרסים העסקיים של היוצרים (או של חלקם) ובמוטיבציה העסקית שלהם להשקיע גם בעתיד ביצירת ידע אחד.

 

Wanna work together? הפתרון החדש – Creative Commons

Creative Commons – מערכת משוכללת ועניפה של פתרונות שנועדו לפשט ולהגביר את השיתוף בתוכן ע”י קהל משתמשים רחב ככל האפשר ללא ויתור מלא על זכויות יוצרים וללא פגיעה גם באינטרסים המסחריים והאחרים של היוצרים

לורנס לסיג, אמריקאי, יזם בשנת 2000 שיטה חדשה  לטיפול בזכויות יוצרים ובזכויות שימוש בידע וכינה אותה Creative Commons (קריאטיב קומונוס ובתרגום מילולי חופשי ״מרחב יצירתי ציבורי״, ובקיצור – CC).  עם הזמן הפכה שיטה זו לתנועה גלובלית רחבה שבסיסה בסן פרנסיסקו, למוסד ללא כוונת רווח שמפתח אותה ולמערכת משוכללת ועניפה של פתרונות שנועדו לפשט ולהגביר את השיתוף בתוכן ע”י קהל משתמשים רחב ככל האפשר ללא ויתור מלא על זכויות יוצרים וללא פגיעה גם באינטרסים המסחריים והאחרים של היוצרים.

כיצד עובדת השיטה בשלוש דקות ושניה אחת

הסרטון שיצרה עמותת קריאטיב קומונוס מסביר יפה את הרעיון:

קיים גם סרטון עם כתוביות בעברית בדף וויקיפדיה.

בקצרה נאמר שיש שישה רשיונות שימוש בסיסיים שהיוצרים יכולים ליישם עבור יצירותיהם כדי לשתף אותן. יש כאן ספקטרום רחב, מהרישיון הפתוח ביותר בו “הכל מותר״ ועוד הרישיון הסגור ביותר המאפשר גישה חופשית לידע וציפיה/קריאה ללא הגבלה אך מגביל את הזכות לשנות אותו או לעשות בו שימוש מסחרי.

היוצר (ובמקרה של שיתוף פעולה, היוצרים) בוחר את הרשיון המתאים לצרכיהם – ופשוט משלב את האייקון של רישיון זה ביצירה. רצוי גם לשלב קישור לתנאי הרישיון שבחרתם. הרשיון אינו מסמל רק רצון טוב – הוא בהחלט מחייב חוקית, ניתן לאכיפה ולא שולל את זכויות היוצרים המשפטיות שלכם.

ואלה ששת הרישיונות של קריאטיב קומונוס:

 width=
Attribution
NoDerivatives 4.0
International

יש לתת קרדיט ליוצרים
אין לשנות את היצירה
שימוש מסחרי מותר

 width=
Attribution
SharAlike 4.0
International

יש לתת קרדיט ליוצרים
שימוש מסחרי מותר

 width=
Attribution
4.0
International

יש לתת קרדיט ליוצרים
ניתן לעשות שימוש חופשי ביצירה (גם שימוש מסחרי). ותר לשנות, לערבב מרכיבים remix
זהו הרישיון הפתוח ביותר, ובשפת קריאטיב קומונס, זהו רשיון המתאים ל-“Open Culture” (תרבות פתוחה)

 width=
Attribution
Non

בחזרה אל הנושא:
ארגונים-דמוקרטיים
ארגונים דמוקרטיים

דילוג לתוכן