והמסע לא עוצר לרגע
המכון לחינוך דמוקרטי, כארגון לשינוי חברתי, מחזיק תפיסה אידאלית של מציאות ראויה, מציאות בה אורח החיים הדמוקרטי יוצר חברה שיווינית, צודקת, מכבדת אדם באשר הוא אדם, משוחחת בין תרבויות ושונויות בצורה סינרגטית ופועלת לקידום הטוב המשותף.
אנו רואים בקידום תרבות דמוקרטית מסע, מסע של דמוקרטיזציה שבו נשאלת השאלה התמידית לאן אפשר עוד להגיע ולהתקדם, ולא מסע שמגיע אל המנוחה והנחלה, מסע שמכיר בצורך בהשתנות מתמדת ככוח מחייה ולא נשאר בסטגנציה מנוונת. מסע שבו השאלות הופכות למוטיבציה לפעולה ולא נשארות בעולם התאורטי.
בתוך המציאות הישראלית השסועה בה קיטוב וניכור בין קהילות שונות יוצר פירוק חברתי אנו נדרשים במסע הארגוני שלנו לשאלות חדשות:
- האם די ביצירת הרבה קהילות דמוקרטיות כדי לבנות חברה דמוקרטית או שיש צורך ביצירת מנגנון דמוקרטי מייצר תודעה לשם כך ?
- מה קורה במפגש בין ארגון/ קהילה דמוקרטי לעצמו לבין ארגון/ קהילה הפועל אף הוא בתרבות דמוקרטית – האם קהילה דמוקרטית הפוגשת קהילה אחרת תכיל בתוך המפגש את העקרונות הדמוקרטיים באופן טבעי?
- האם עצם אורח החיים הדמוקרטי בתוך ארגון וקהילה בהכרח יביא לאפשרות של חברה דמוקרטית בת קימא או שמא לאיים של 'דמוקרטיות' מבודדות שמתנגחות זו בזו על תפיסות עולם ומשאבים?
- האם יתכן קיומן של קהילות דמוקרטיות לעצמן אך מפגש משולל יסוד דמוקרטי בחיבור ביניהן? איך מונעים זאת?
- מה הפעולה הנדרשת כדי לחבר בין ארגונים וקהילות שונות ומה ב D.N.A הדמוקרטי של כל ארגון או חברה כשלעצמה צריך להשתנות?
- האם נדרש מנגנון על שאותו יש לפתח כדי ליצור חברה דמוקרטית של קהילות וארגונים?
אלו הן עבורנו שאלות מאתגרות ומניעות לחקר, לפיתוח ולפעולה.
מיכל גלבוע אטר ויותם טרון – מנכ"לים שותפים – המכון לחינוך דמוקרטי, נובמבר 2016.
