שרון:
קודם כל צריך לזכור שאנחנו עובדים עם אנשים, לכן בכל מרחב אנחנו שואלים מה האתגר, מה כואב, מה היו רוצים לשמר, לשפר ולחדש.
אנחנו עובדים עם כלי מיפוי, עם הקשבה עמוקה, עם חקר ועם נתונים.
מייצרים תמיד את ההזדמנות לשותפות, לחוות חוויה של יצירה משותפת הקשובה לצרכים ומייצרים כך אחריות להעביר הלאה – לעצב תהליכים פדגוגיים דומים, תהליכי הצמחת צוות באופן דומה וכמובן, להיות אחראים על תהליכי שינוי.
בתהליך כזה מייצרים מטרות ויעדים משותפים ואחראים יחד על יישומן כחלק מתהליך השינוי. לרשות יש כאן אמירה המחזיקה גם את הציפייה לשינוי וצמיחה וגם את הדרך לשם, שתהיה משותפת בעיצובה. הקורונה כאן הייתה דווקא הזדמנות טובה משום שהדרך התחדדה, לאור הצרכים שהיא העלתה.
בנוסף, יחסי האמון בין הרשות לתושבים ובין מנהלי המרחבים החינוכיים למחלקת החינוך העמיקו (בעקבות טיפול מקצועי במשבר).
בעצם בזכות המשבר הצלחנו לזקק עם המחלקה והשותפים הנוספים – מה חשוב להם באופן מדויק לשנות בחינוך.
גלי: נכון, זה היה תהליך לא פשוט, אבל הקורונה אילצה אותנו להציף את הכל על פני השטח. בדיעבד, אני מבינה שזו הייתה ההזדמנות שלנו לצמוח ולהתפתח. המשבר אילץ אותנו להתבונן על החוזקות שלנו וגם על נקודות החולשה.
המערכת עברה שינויים מהירים ותכופים בתקופה הזו, ולכולם היה ברור שאין דרך חזרה. היום שאחרי לא יראה כמו היום שלפני. ועלינו לפתח, להרחיב ולהתאים את עצמנו למציאות אחרת.
לכן אפשר להגיד ש"נעזרנו" במשבר בשביל לקדם תהליכים אלו בתחום החינוכי.
