איך יוצרים גשרים בין הקהילה החרדית והקהילה החילונית?
ראיון עם בני פריץ - מנחה תהליכים במכון הדמוקרטי

בשנים האחרונות, השסע החברתי והתרבותי במדינת ישראל הולך וגדל. פערים חברתיים ותרבויות מכל הקצוות יוצרות גיוון ושוני בחברה הישראלית.

שוני זה, שיכול להביא לפריחה רב-תרבותית ולהיכרות עמוקה בין התרבויות, גורם במקום זאת לשנאה ויריבות בין הערכים השונים, והרגשה של חוסר קהילתיות בתוך רשויות מקומיות.

פעמים רבות, נאלצים ראשי רשויות מקומיות להתמודד עם תופעה זו, כאשר קהילה אחת מתנכלת לקהילה אחרת, ונוצרים סכסוכים בתוך עיריות ומועצות. חלק מראשי העיריות אובדי עצות בחיפוש אחר פתרון לסכסוכים אלו.

יחד עם התמונה הפסימית, ישנם אנשים הפועלים לשינוי מדיניות זו. בני פריץ, עובד המכון המשתייך לקהילה החרדית, ישב איתנו לשיחה צפופה על שיתוף ציבור ככלי לגשר הרב-תרבותי ברשויות מקומיות – איך יוצרים שיתוף ציבור גם כשלא מסכימים על עקרונות?

רשויות מקומיות מעודכן

הי בני! מה שלומך? ספר לנו קצת על עצמך

נעים מאוד, שמי בני ואני עובד המכון הדמוקרטי מזה 3 שנים. התחלתי לעבוד במסגרת התחום המוניציפאלי בליווי בית ספר חרדי ביישוב חריש ובהמשך הצטרפתי לתכנית “חלוץ חינוכי” בשני  בתי ספר, שם אני מתרכז בהטמעה של מנהיגות חינוכית ברוח דמוקרטית. אני מלווה את המורים והמנהלים בתכנית, כשהמטרה היא ליצור חממה חינוכית להצמחת מנהיגות.

וואו, שני פרויקטים גדולים, הרבה עבודה!

כן אבל אני לא מתרגש מזה, כי יש לי משימה וחזון..

אוקיי, תכף נדבר על זה, אבל לפני זה תספר לנו איך בכלל הגיע חרדי למכון?

אה, זה קל! הייתי בישיבה עם יותם!

סתם.. אחד העובדים במכון עבד בתהליך ליווי פדגוגי בבתי הספר בחריש. אחד בתי הספר הוא חרדי, וביקשו שיגיע מלווה מהקהילה החרדית. אני גדלתי בישיבה, ועבדתי בחינוך החרדי בתור “בויחן”. בתפקיד הזה אתה נכנס לכיתות, בוחן את התלמידים והמורה, מבקר את הסגנון של ההוראה, ומשפיע על מדיניות ולמידה בתוך בתי הספר. זה בעצם הנחיה למורים יחד עם אינטראקציה עם התלמידים. אגב, אני עדיין טוען שזה תפקיד שיכול להועיל גם בחינוך הכללי.

 

אבל זה לא קשה לך? הפערים התרבותיים? מרבית העובדים במכון חילוניים, איך אתה מתמודד עם זה?

תראה, אני לא חושב שזו בעיה, כשהגעתי לראיון העבודה, שאלו אותי את אותה שאלה, אם לא אכפת לי לעבוד עם ציבור חילוני, ואמרתי להם שאני מוכן לעבוד עם כל מי שמוכן לעבוד איתי.

ובכל זאת, יש קשיים לפעמים?

זה נורא מעניין, דבר ראשון אני אמנם שייך לקהילה החרדית, הילדים שלי לומדים אורח חיים חרדי, אבל מבחינת ערכים, יש את הערכים שלי. הרבה דומה, אבל לא הכל. החלק הזה של חקיקה דתית, אני דווקא מתנגד. אני חושב שכן צריך חיה ותן לחיות, ומאמין שאורח חיים צריך להיות אישי.

בנוסף אני מעורב בקהילה, לא מפריע לי אורח חיים חילוני, ולא מפריע לי שאנשים עושים מנהגים אחרים. אני על תקן המגשר, במכון למשל, אני מנסה כמה שפחות לצרוך ולהפריע, והחבר’ה בהנהלה מנסים לספק לי כמה אפשר, את מה שצריך. 

ממש מודלינג לחברה הישראלית

שני העולמות, העולם החרדי והעולם החילוני, צריכים להבין שיש לכל צד ערכים שעליהם קשה לו לוותר, וצריך הרבה התפשרות הדדית מתוך הרבה רצון של כל אחד, שגם כשאני אומר לא, אפשר להתפשר ולקחת חלק.. הרוב צריך לנסות לספק למיעוט עד כמה שניתן, והמיעוט צריך להתפשר לפעמים במילוי צרכיו, כל אחד מנסה להתפשר לכיוון השני. אני קורא לזה תרבות של התנהלות בהסכמה. זה האידיאל…”

וזה גם מתבטא בעבודה שלך?

בוודאי. המטרה שלי היא לספק את הצרכים של כולם, מתוך התנהלות בהסכמה ופתרון בחיפוש משותף. ישנן ערים מעורבות רבות בארץ, בהם יש אוכלוסיה דתית, חרדית וחילונית. הרבה פעמים נוצר מתח בין האוכלוסיות האלו סביב התרבות העירונית, למשל אם עסקים יהיו פתוחים בשבת או לא. הדרך הטובה ביותר להידברות וגישור בין הצדדים בעיר היא שיתוף ציבור.

מעניין, אז מה השלבים של התהליך?

אנחנו מתכננים יחד עם מקבלי ההחלטות או מרכזי גישור קהילתיים תהליך גישור בין האוכלוסיות. הרעיון הוא שנגיד את זה לציבור עצמו. ננסה לייצר תרבות של התנהלות בהסכמה. התנהלות הסכמתית, כל נבחר ציבור מפחד שהציבור שלו יזנח אותו, אז צריך לפנות לציבור בעצמו.

השאיפה היא שבשלב הראשון – הציבור יצטרך לקחת החלטה לגבי דברים פשוטים, כמו חוקי עזר עירוניים, או פתיחת עסקים בשבת או לא. זה יהיה הפיילוט.

בשלב השני, זה כבר יותר מורכב. הציבור ירצה להיות שותף להחלטות נוספות, אבל תהיה חייבת להיות לו מוכנות לדיאלוג. אדם שבא רק במטרה להשמיע ולא לשמוע אחרים לא יוכל לקחת חלק.. הרבה אנשים נפתחים ומבינים את השינוי בחשיבה תוך כדי התהליך, אבל זה תהליך..

השבת זאת התחלה, ואז השלב הבא יהיה כבר ממש שיתוף ציבור.

רשויות מקומיות

מדהים! זה נשמע ממש מקרב ומחבר בין הקהילות.. ועכשיו לשאלה שחיכית לה – מה החזון שלך?

או! טוב שאתה שואל. אני כבר שנים רבות מתעסק במטרה אחת גדולה – לייצר חברה טובה וסובלנית יותר. אני מנסה לעשות זאת דרך כל מיני זרועות, אם זה קיום מעגלי שיח בעיר רחובות, דרך עבודה ושיתופי פעולה עם מרכזי גישור, ואני עושה זאת מתוך אמונה בהידברות ובפתרון קונפליקטים ברוח של פיוס. 

בעידן זה שאין הסכמות בעם, ויש שיסוי גדול ויש ניכור וקיטוב חברתי, תפקידנו כמקדמי גישור ודיאלוג הוא ליצור הדברות בקהילה ובחברה. זה חשוב ומהותי.

בני, זה נשמע ממש מעורר השראה, תודה לך! לסיום, אתה יכול לספר לנו על איזו הצלחה קטנה שחווית לאחרונה?

בטח, כמו שאמרתי חלק מהתפקיד שלי במכון הוא ללוות את החלוץ החינוכי. אני ליוויתי שלושה מורים בישיבת בני עקיבא, שהחליטו, בזמן הליווי,  שהם רוצים ליצור אווירה צוותית ומגבשת. 

אז הם עשו כל ראש חודש חלוקה של צ’ופרים לתלמידים, לסייעות, לעובדי הסגל (מזכירות, מנקות, אב הבית), ומכתב תודה. הרעיון היה שמי שעשה את זה זה לא המורים של חלוץ, אלא כל הצוות של כל המורים לקחו חלק. המחנך והמורים המקצועיים חילקו את זה.

אחת המנקות אמרה “אף אחד אף פעם לא אמר לי תודה על העבודה שלי”.

אז כן, לתרום לאווירה טובה, צוותית, ולקיים פרויקט של נתינה, שהצוות כולו יעבוד על זה, זאת הצלחה בעיניי..

רשויות מקומיות

שתפ/י ב: