שיתוף ציבור ככלי לגישור – איך יוצרים שיתוף ציבור גם כשיש פערים תרבותיים וערכיים, ומה הקשר לתקשורת מקרבת?

בשנת 2015, נאם הנשיא ראובן “רובי” ריבלין את נאום ארבעת השבטים. בנאומו, הנשיא מדבר על “ישראל החדשה”, המורכבת מארבע אוכלוסיות שונות – דתיים, חילוניים, חרדים וערבים.

ריבלין טוען, כי הבורות ההדדית והיעדר השפה המשותפת בין ארבעת המגזרים הללו, מגבירים את המתח, הפחד, העוינות והפערים ביניהם.

מתוך עמוד ה-YOUTUBE של הנשיא ראובן ריבלין

לימים, המתח הופך לשנאה וסלידה, והפער הולך וגדל. האוכלוסיות מתרחקות אחת מהשנייה ואנו נשארים שבטים נפרדים, לא מאוחדים, היוצרים שיסוי בחברה הישראלית.

יחד עם זאת, ישנם ארגונים ומוסדות שונים, המנסים לגשר על הפער, למצוא את הפתרון לבעיית השבטים ולאחד את האוכלוסיות השונות.

אחד הכלים השימושיים ביותר על מנת לגשר את הפערים הללו הוא שיתוף ציבור.

שיתוף ציבור הפך לכלי פופולרי בקרב עיריות, מוסדות וארגונים.

כלי זה, מוביל שינוי במדיניות והתנהלות הגופים המוסדיים, מתוך הבנה שהציבור הוא לא לקוח, אלא שותף מלא למטרת הרשות – שגשוג, הרגשת שייכות ויצירת קהילה במקום מגוריהם.

למעשה, שיתוף ציבור הוא אמצעי להטמעת כלים גישוריים. 

בני פריץ, עובד המכון, העוסק בשיתוף ציבור ומגיע מהמגזר החרדי, אומר שהצעד הראשון בביצוע שיתוף ציבור, הוא להבין שלא כולם בעיר הם כמונו. 

התהליכים שבני שותף להם במכון הדמוקרטי, הם תהליכי גישור בין האוכלוסיות. בנוסף, הוא עוסק בשיתוף ציבורי בערים מעורבות, בהם יש אוכלוסיות חרדיות וחילוניות מלווה ומנחה בתכנית “חלוץ חינוכי”.

חוץ מפעילותו במכון, בני לוקח חלק בפעילות של מרכז הגישור ברחובות.

החזון של בני ושל עובדים נוספים במכון, הוא לייצר חברה טובה וסובלנית יותר. 

בני, וכן שאר עובדי המכון, מאמינים שניתן לגשר על פערים אלו, על ידי הידברות. הפערים החברתיים שנמצאים באוכלוסיות השונות נובעים מאידאולוגיות וערכים אשר אוכלוסיות אלו חרטו על דגליהם.

כלי השיתוף הציבורי יכולים לקדם גישור ודיאלוג בין האוכלוסיות.

שיתוף ציבור ותקשורת מקרבת

במדינת ישראל, רוב הערים הן ערים “מעורבות”, כלומר, כאלו הכוללות יותר משבט אחד. 

בערים מסוימות ניתן למצוא חילונים ודתיים, בערים אחרות חילונים וחרדים, ואפילו ישנן ערים המשלבות את ארבעת האוכלוסיות. 

בערים אלו עלולים להיווצר קונפליקטים רבים סביב ערכים, אורח חיים וקהילה.

כך למשל, כאשר העירייה רוצה להעביר חוק עזר עירוני בו יינתנו קנסות לעסקים שייפתחו בשבת, הציבור החילוני בעיר מתנגד ומבצע הפגנות ומחאות שונות.

לכן, עלינו למצוא דרכים לפתור בעיות ולקבל החלטות ביחד, ואין כלים יותר טובים מאשר כלי השיתוף הציבורי.

 “אם מחר תגיע קבוצה חדשה לעיר יכול להיות שזה ישנה את האופי שלה”, אומר בני. “לכן, חשוב לדעת לדבר על הדברים האלה, אנחנו צריכים לזכור שהציבור רוצה להיות שותף, אבל חייבת להיות לו מוכנות לדיאלוג. אדם שבא עם דעה מסוימת, ולא מוכן לוותר ולהתפשר, לא יוכל לבצע תהליך של שיתוף ציבור..”

אחד הכלים לביצוע שיתוף ציבור הוא התנהלות בהסכמה. התנהלות בהסכמה זוהי תרבות, המבוססת על תהליך של “לנסות למצוא”, להגיע בתוך מועצת העיר להסכמות בצורה מושכלת, שלא תפגע בשני הצדדים.

הרעיון הוא לנסות לייצר הסכמה מסביב למדיניות של מה שיקרה שם. להגיע להסכמה על דרך קבלת ההחלטות. ברגע שדרך קבלת ההחלטות תהיה מקובלת על הציבור, ניתן יהיה לראות שינוי תפיסתי.

איך עושים שיתוף ציבור ומה הקשר לתקשורת מקרבת

לשינוי תפיסתי זה אנו קוראים גם “תקשורת מקרבת“.

‘תקשורת מקרבת’, היא תפיסת עולם המבוססת על יצירת יחסים באמצעות דיבור והקשבה.

יחסים אלו מובילים אותנו לנתינה מהלב, לאנושיות ולחיבור משמעותי וחומל עם עצמנו ועם האחר.

‘תקשורת מקרבת’ מאפשרת לנו לנהל יחסים בין-אישיים יעילים בזכות היכולת להתבונן על הרגשות והצרכים העמוקים שלנו ושל האחרים.

למידע נוסף על “תקשורת מקרבת” – מוזמנים ללחוץ כאן.

“שני העולמות, העולם החרדי והעולם החילוני צריכים להבין, שיש לכל צד ערכים שעליהם קשה לו לוותר.

צריך הרבה התפשרות הדדית מתוך הרבה רצון של כל אחד, שגם כשאני אומר לא, אפשר להתפשר ולקחת חלק. 

הרוב צריך לנסות לספק למיעוט את צרכיו, עד כמה שאפשר, והמיעוט צריך להתפשר לפעמים, כל אחד מנסה להתפשר לכיוון השני, זה האידיאל…”

דרושים המכון הדמוקרטי
לפרטים נוספים ומידע:
שתפ/י ב: