גיליון 08
מאי 2019

אקטיביזם

מגזין המכון הדמוקרטי

אקטיביזם ופוליטיקה חדשה – בין כיכר העיר לחיי היום-יום

אקטיביזם הוא סיפור של גיבורים מפורסמים: רוזה פארקס שסירבה לקום מהכיסא באוטובוס והפכה לסמל במאבק לשוויון בין שחורים ולבנים בארה”ב , ג׳וליה בטרפליי, צ׳רלי ביטון, דפני ליף, ומומחמד בועזיזי התוניסאי שהצית את עצמו. בפוליטיקה המודרנית, זה גם הסיפור של כולנו. המוני בני ובנות אדם שמציבים דרישות למדינה וגם משנים את החברה בפעולות חיי היום-יום שלהם.

| ד”ר בטי בנבנישתי

  • רוזה פארקס סירבה לקום מהכיסא באוטובוס והפכה לסמל במאבק לשוויון בין שחורים ולבנים בארה”ב.
  • המדענית רייצ’ל קארסון כתבה ספר בשם “אביב דומם” (The silent Spring) בו חשפה את הנזק הסביבתי הגורף שגורמים חומרי הדברה. הספר שהיה לרב מכר נחשב כמכונן בהקמת התנועה לאיכות הסביבה.
  • הפנתרים השחורים שדדו באישון לילה בקבוקי חלב שהיו מיועדים לחלוקה בשכונת רחביה בירושלים והעבירו אותם לתושבים בשכונת האזבסטונים (מאוחר יותר הם שלמו על בקבוקי החלב) וכך העלו לדיון הציבורי את עומק העוני בשכונות בהם יושבו יוצאי מדינות ערב.
  • חמישים אלף מפגינים נגד ארגון הסחר העולמי חסמו את רחובות סיאטל והעלו לסדר היום העולמי את האופן שבו ארגוני הפיננסיים העולמיים מנצלים את מדינות העולם השלישי. בשנים שלאחר מכן ארגונים אלו נעתרו לחלק מהדרישות והפחיתו ובין היתר הפחיתו את הריביות העצומות שנלוו לחובות של מדינות מתפתחות.
  • ג’וליה בטרפליי היל התגוררה על עץ סקויה במשך 738 ימים, עד שקיבלה התחייבות מהבעלים של חברת כריתת העצים שעצי סקויה בני מאות השנים לא יכרתו.  
  • מוחמד בועזיזי התוניסאי הצית את עצמו בפומבי ובמכתב התאבדות שפרסם בפייסבוק האשים את השלטון הרודני בהתאבדותו. גל המחאות העממיות שסחף את תוניסיה (ובהמשך מדינות רבות נוספות) הביא להפלת השלטון הדיקטטורי במדינתו.
  • דפני ליף נטעה אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב במחאה על כך שלא הצליחה למצוא דירה להשכרה בעיר, תוך שבועות בודדים הפעולה הזאת סחפה אלפים רבים בישראל והובילה למחאה החברתית הגדולה ביותר שידענו אי פעם.

כל הפעולות הללו מתארות בודדים או קומץ אנשים אשר מבקשים לשנות את האופן שבו מתארגנת החברה. זה יכול להיות שינוי שמבקש לשנות את סדרי העדיפויות של המדינה, את האופן שבו פועלים הארגונים הכלכליים/העולם העסקי, או את הערכים של הקהילה בה אנו חיים. הרצון לקדם שינוי כזה הוא למעשה פעולה פוליטית. החוקר אנגין איסין אשר בוחן את מושג האזרחות מהיבטים שונים של חברה ופוליטיקה, מסביר כי פעולה פוליטית המבקשת לקדם שינוי מתרחשת בנקודת הזמן שבה בני אדם נעשים מודעים לתנאים שיוצרים את הסדר החברתי ולעוולות שהוא מייצר, והם הופכים את עצמם לסוכנים שמסוגלים לשנות זאת.

הפעולה הזאת, אותה אנו מכנים אקטיביזם, היא תמיד פומבית ועושה שימוש נרחב בתקשורת המונים, והיא מכוונת אל דעת הקהל ואל מקבלי ההחלטות בו זמנית.

הפעולה הזאת, אותה אנו מכנים אקטיביזם, היא תמיד פומבית ועושה שימוש נרחב בתקשורת המונים, והיא מכוונת אל דעת הקהל ואל מקבלי ההחלטות בו זמנית. לעיתים קרובות היא מתבצעת על ידי קומץ אנשים שרואים עצמם פועלים למען הכלל, יש בה מן ההרואיות והיא כוללת הקרבה אישית – אקטיביסטים אינם מבקשים רווח אישי כי אם רווח קולקטיבי. כמו גיבורי העל במאמר מקביל בגיליון זה (של רביב רייכרט), הם מאמינים ביכולת שלהם להציל את החברה מעוולות תוך נקיטה במגוון אסטרטגיות החל מכתיבת טקסט, יצירת אמנות, התאבדות פומבית, התבצרות, הימנעות מפעולה (ישיבה באוטובוס, שביתות) ועוד פעולות יצירתיות, ראוותניות ומפתיעות.

ניתן לומר שאקטיביזם קיים משחר ההיסטוריה – האבות שייסדו את הדתות המונוטאיסטיות, פילוסופים יוונים ומדענים בימי הביניים – רבים מהם יצרו שינוי חברתי מהותי וחובק עולם. אולם סוג האקטיביזם שאנו עדים לו היום, שהחל באמצע המאה ה- 20 וביתר שאת לאחר נפילת ברית המועצות לשעבר, מקושר לעידן הדמוקרטיה הליברלית והכלכלה הקפיטליסטית והוא מאתגר את המוסדות שלה.   

במאמר זה אתייחס למאפיינים המרכזיים של האקטיביזם כפי שהוא לידי ביטוי בעשורים האחרונים. תחילה אציג את המושג ‘חברה אזרחית’ שהוא המרחב ממנו צומח האקטיביזם, לאחריו אתייחס לתכנים שמציג האקטיביזם שנע בין פוליטיקה של חלוקה לפוליטיקה של הכרה בזהויות, בהמשך אצביע על כך שאקטיביזם לעיתים קרובות הוא גלובלי אבל הוא מקבל משמעויות מקומיות. בחלק הרביעי אטען שמאחורי כל פעולה אקטיביסטית עומדת קהילה שיכולה להיות מקומית או גלובלית, ותיקה או כזאת שמתגבשת אד-הוק ומשתנה תדירות. המאפיין הבא שאליו אתייחס הוא השימוש שעושים אקטיביסטים ברשתות החברתיות. לסיום אטען כי כולנו אקטיביסטים בחיי היום-יום שלנו וכי בבחירות החיים שלנו אנחנו משנים או משמרים את הסדר החברתי.

בטווח שבין הספרה הפרטית לבין הספרה המדינתית מתעוררת ‘חברה אזרחית’. במרחב הזה פועלים גורמים שונים, אשר מבקשים לשנות את האופן בו פועלת החברה באמצעות השפעה על מקבלי החלטות.

החברה האזרחית

התעוררותו של המושג חברה אזרחית בסוף המאה ה-20 באה בעקבות קריסתו הפוליטית של הגוש הסובייטי, שאחד מסממניה הראשונים הייתה תנועת סולידריות שפעלה בפולין בשנות ה- 80 של המאה ה-20 אשר ביקשה לבטל את המשטר הסובייטי ולכונן מדינה דמוקרטית. קריסתו של הגוש הסובייטי באה במקביל לתהליכי קפיטליזציה וגלובליזציה שכבר החלו בעולם המערבי ואשר הובילו ליצירה של מציאות פוליטית בה מדינת הלאום הליברלית והדמוקרטית מוותרת על נכסיה בתהליך של הפרטה ונסוגה מתחומי אחריות רבים שהיו בסמכותה. תהליך זה צמצם את פעילותה של המדינה והותיר חלל בטווח שבין הספרה הפרטית לבין הספרה המדינתית בו מתעוררת ‘חברה אזרחית’. במרחב הזה פועלים גורמים שונים, החל מארגוני סיוע פילנטרופיים שמעניקים תמיכה לנזקקים ועד לארגונים אשר מבקשים לשנות את האופן בו פועלת החברה באמצעות השפעה על מקבלי החלטות. ההוגה אלברטו מלוצ’י טוען כי חברה אזרחית מהסוג השני אינה עוסקת רק בחלוקת משאבים חומריים אלא גם בתביעה לחלוקת משאבים רוחניים – לא חומריים ויקרי ערך עבור הדורשים. לטענתו בחברה האזרחית מתקיימת פעולה פוליטית לעומתית כלפי הממסד. בפעולות הללו מיוצגים ערכים וזהויות באופן ישיר על ידי הנשאים שלהן, הפומביות שלהן מייצרת תקשורת לא פורמלית שמובילה לסולידריות ולהצטרפות של בודדים וקבוצות שונות לדרישה לשינוי. במציאות כזו למערכת הפוליטית הממסדית יש ארבעה תפקידים:

1) לבצע עיבוד של הדרישות השונות, 2) לקיים משא ומתן ביניהן, 3) לגשר ולהציע פתרונות ראויים, 4) ולבסוף להגיע להחלטה שתספק מענה לכל הצדדים.

מלוצ’י טוען למעשה שהתפקיד של המדינה היא לטווח ולגשר בין הדרישות והערכים השונים שעולים מקרב החברה האזרחית, כך לדוגמא המאבק הארוך שניהלו ארגוני הנשים נגד תופעת הזנות בישראל הוליד את החוק להפללת צרכני מין על פיו מי שצורך מין בתשלום הוא עבריין. אל מול החוק הזה קמה צעקתן של נשים טרנסג’נדריות שעוסקות בזנות שטענו שהחוק מהווה פגיעה קשה מאוד בפרנסתן. כעת המדינה צריכה לגשר בין התפיסה המוסרית שמייצג החוק לבין הצרכים של קבוצה מסוימת שנפגעת מהחוק. אחת הדרכים האפשרויות לסייע לקבוצה הזאת היא על ידי יצירת מקורות פרנסה אלטרנטיביים והכשרה מקצועית מתאימה, אולם הקצאת תקציבים בלבד לא תוביל לשינוי. כדי שנשים טראנסג’נדריות יוכלו להשתלב במעגל העבודה הנורמטיבי החברה צריכה להתנער מדעות קדומות, לקבל אותן ולכבד אותן למרות השונות המגדרית שלהן.

לדברי הפילוסופית האמריקאית ננסי פרייזר, בעשורים האחרונים עברה הפוליטיקה מעיסוק בשאלות של צדק חלוקתי שעוסק באופן שבו יחולקו משאבי החברה, לעיסוק בסוגיות של צדק הכרתי – מה שמקובל לכנות פוליטיקה של זהויות.

בין פוליטיקה של חלוקת משאבים לפוליטיקה של הכרה בזהויות

לדברי הפילוסופית האמריקאית ננסי פרייזר, בעשורים האחרונים עברה הפוליטיקה מעיסוק בשאלות של צדק חלוקתי שעוסק באופן שבו יחולקו משאבי החברה, לעיסוק בסוגיות של צדק הכרתי – מה שמקובל לכנות פוליטיקה של זהויות. פוליטיקת החלוקה מבקשת לקדם שוויון חומרי בתחומים שונים: בהכנסה ובבעלות על רכוש, ברכישת השכלה, בתזונה, בשירותי בריאות, בניידות, באוויר נקי ובנגישות לתרבות פנאי. פוליטיקת הזהויות לעומת זאת, מאפיינת קבוצות זהות אתניות, גזעיות, מגדריות או מיניות, התובעות מן החברה להכיר במובחנותן התרבותית ובזכותן לקיים את אורחות חייהן הייחודיים.

חשוב לציין כי האקטיביסטים שדורשים כבוד כלפי הזהות שלהם, אינם מסתפקים בדרישה לגילוי סובלנות כלפיהם ובהכרה בתרבות שלהם אלא הם גם תובעים מן המדינה לסייע לקבוצות המיעוט לשמר ולטפח את צרכיהם הייחודיים באמצעות הקצאת משאבים. כך לדוגמא מספרים לנו מירב אלוש לברון ורון גרליץ כי בשנים האחרונות אנו רואים את הקצאות המשאבים הגדולות ביותר אי פעם לחברה הערבית בישראל במטרה לצמצם עשרות שנים של אפליה תקציבית עמוקה, כפי שמעידים דוחות משרד האוצר. אולם במקביל מתחולל תהליך של דה לגיטימציה מתמשך של אזרחי ישראל הערבים שגורם להם לחוש שהם אזרחים סוג ב’.

תיקון של אי-הצדק בחלוקת משאבים במקביל להענקת כבוד והכרה יתרום לריפוי פצעי הזהות המסוכסכת, הנפערים בחברה בישראל בין יהודים לערבים, מזרחים לאשכנזים, מרכז לפריפריה, עולים לוותיקים.

לעומת זאת, מסבירים אלוש-לברון וגרליץ, מדיניות הממשלה כלפי התרבות המזרחית היא הפוכה: בשנים האחרונות מתחולל תהליך של הכרה בתרבות המזרחית וקבלתה כחלק ממרקם התרבות הישראלי, ולא רק כלפי התרבות המזרחית הפופולארית אלא גם כלפי התרבות המזרחית האליטיסטית. אולם במקביל עדיין קיים פער תקציבי גדול בתחום חלוקת משאבי הקרקע ובהקצאת תקציבים לחינוך, בין ישובים עם רוב מזרחי ליישובים עם רוב אשכנזי. הם מוסיפים וטוענים כי תיקון של אי-הצדק בחלוקת משאבים במקביל להענקת כבוד והכרה יתרום לריפוי פצעי הזהות המסוכסכת, הנפערים בחברה בישראל בין יהודים לערבים, מזרחים לאשכנזים, מרכז לפריפריה, עולים לוותיקים. טענתם היא כי למעשה פוליטיקת החלוקה ופוליטיקת הזהויות הן שני צדדים של אותו המטבע ורק התייחסות לשני המרכיבים הללו תקדם שוויון חברתי.

ריצה למרחקים ארוכים: לחשוב גלובלי ולפעול מקומי

מאפיין נוסף של האקטיביזם המודרני הוא היותו גלובלי וחוצה גבולות. הסוציולוג אולריך בק מזהה חברה אזרחית קוסמופוליטית שמתקיימת מעבר לגבולותיה של מדינת הלאום. הוא מצביע על תנועה חוצת גבולות של סחורות, רעיונות, בני אדם, אברים, עבודה, הון וסיכונים (אקולוגיים, כלכליים, טרוריסטיים ועוד). תנועה זו במרחב הגלובלי מעצבת את העולם מחדש ומשפיעה ישירות על האופן בו מתארגנת החברה הפועלת בתוך מדינת הלאום. בק מסביר כי בעידן הקוסמופוליטי ניתן לזהות ריבוי של זהויות, תרבויות וקהילות שהן קוסמופוליטיות וקיומן אינו תלוי במקום ובמרחב מוגדר, הן חוצות גבולות לאומיים ומתקיימות בו זמנית במקומות שונים על פני הגלובוס. נקודת המבט הקוסמופוליטית, הוא מסביר, מאפשרת לבני אדם לראות את עצמם הן כחלק מעולם מאויים והן כחלק מהיסטוריות המצבים המקומיים שלהם עצמם. לטענתו, המיזוג של פעולות לאומיות וקוסמופוליטיות יכול ליצור שיתוף פעולה בין-מדינתי ולפתור בעיות פנים מדינתיות ובעיות גלובליות בו זמנית.

המאבק האקולוגי שהתחיל בשנות ה-60 כמאבק לשימור הטבע תוך התמקדות בשמירה על בעלי חיים ויערות העד, קיבל במרוצת הזמן פרשנויות מרובות והוא כולל מאבק נגד שימוש באנרגיה אטומית וכימיקלים מזהמים, מאבק למחזור פסולת, מאבק גלובלי בזיהום אוויר, בזיהום מים, בהתחממות הגלובלית, ועוד ועוד. מדובר על סדר יום גלובלי עם אינספור מופעים מקומיים בכל מדינה. בישראל בשני העשורים האחרונים התקיימו מאות של מאבקים אקולוגיים, חלקם ברמת השכונה אשר תושביה מבקשים לשמר את העמק היפיפה שמתחת לביתם כמו במקרה המאבק של תושבי ירושלים לשמירה על עמק הצבאים, דרך המאבק נגד הבנייה בחופים בישראל שהוא מאבק כלל ארצי ועד למאבק לסגירת בתי הזיקוק בחיפה שהוא מאבק מקומי, אזורי וכלל עולמי אשר מקבל גיבוי מארגוני איכות סביבה בינלאומיים דוגמת ארגון גרינפיס. בשני העשורים האחרונים בין היתר בעקבות לחץ מתגבר של פעילי איכות סביבה מקומיים ובינלאומיים, נחקקו בישראל עשרות רבות של חוקים ותקנות במטרה לשמור על הסביבה ועלינו. ישראל גם חתומה על אמנות בינלאומיות שעוסקות במגוון נושאים החל מהשלכת פסולת בלב ים, ועד למניעה של פליטת גזי חממה. האמנות הללו קודמו על ידי ארגונים אזרחיים-בינלאומיים.

התאבדותו הפומבית של מוחמד בועזיזי סחף גל של מחאות בעולם כולו כאשר באביב-קיץ 2011 המוני בני אדם במדינות שונות בעולם נעשו מודעים לתנאים שיוצרים את הסדר החברתי והפכו את עצמם לסוכנים שמבקשים לשנות זאת.

גם התאבדותו הפומבית של מוחמד בועזיזי סחף גל של מחאות בעולם כולו כאשר באביב-קיץ 2011 המוני בני אדם במדינות שונות בעולם נעשו מודעים לתנאים שיוצרים את הסדר החברתי והפכו את עצמם לסוכנים שמבקשים לשנות זאת. בכל מדינה המחאה קיבלה קיבל פרשנות מקומית, במדינות ערב רובן של המחאות התמקדות במאבק להפלת שליטים רודניים, בזמן שבמדינות המערב המאבק היה נגד הרודנות של כלכלת השוק החופשי וכללה דרישה לאיזון יוקר המחיה תוך דגש על הורדת עלויות דיור. זה היה מאבק גלובלי ומקומי שנישא בעיקר על ידי המעמד הבינוני הנשחק בעולם כולו ודרש מבעלי הכוח הכלכלי, אלה שקובעים את המחירים, לרסן את עצמם. בישראל מחאת 2011 קצרה כמה הישגים מקומיים כגון הרחבת חינוך חינם לגיל הרך החל מגיל 3, אולם טרם ניתן להצביע על הישגים רחבי היקף בתחום יוקר המחיה ומחירי הדיור בערים הגדולות בעולם. פה המקום לציין כי שינוי חברתי הוא לעיתים קרובות ריצה למרחקים ארוכים, כפי שמספר דורון צברי בסרטו: המדריך למהפכה וכי מאבקים גלובליים רבים כמו גם המאבק האקולוגי, מתפרשים על פני עשרות שנים תוך שהם קוצרים הצלחות לצד הפסדים.

בכל אחד מהמאבקים שמתוארים במאמר זה מעורבות קהילות של אנשים אשר מתגבשים יחד לצורך קידום מטרה, בכל פעולה ראוותנית יש מרכיב של ייצור ידע חדש או אלטרנטיבי לידע הקיים.

מאחורי כל מאבק גדול עומדת קהילה

מאחורי כל מאבק גדול עומדת קהילה, לא תמיד קהילה גדולה, היא יכולה להכיל עשרות בודדות של משתתפים או מליונים של משתתפות, היא יכולה להיות מקומית-שכונתית או גלובלית חובקת עולם, ותיקה ומבוססת או כזאת שמתגבשת אד-הוק לצורך קידום מטרה משותפת. ההוגה סקוט לש מכנה את ההתגבשויות האנושיות הללו “קהילות רפלקסיביות”, הן ביקורתיות, גמישות ומשתנות ומאפשרות יצירת צורות חדשות של “אנחנו”. הוא מסביר כי בעידן הליברלי שבו החברה עוברת תהליכי אינדיבידואליזציה והמסגרות החברתיות המוכרות משתנות ומתפוררות, נוצרות קהילות שאינן מתבססות על הקשרים המסורתיים, הגיאוגרפים המשפחתיים או האתניים, וגם לא על אינטרסים משותפים, אלא מתבססות על משמעות ותוכן ועוסקות במידע ובייצור של ידע.

בכל אחד מהמאבקים שמתוארים במאמר זה מעורבות קהילות של אנשים אשר מתגבשים יחד לצורך קידום מטרה, בכל פעולה ראוותנית יש מרכיב של ייצור ידע חדש או אלטרנטיבי לידע הקיים. רוזה פארקס הייתה פעילה בתנועה לזכויות האזרח האמריקאית שביקשה לקדם שוויון לשחורים, כשהיא נעצרה בשל סירובה לקום מהכיסא באוטובוס השמור ללבנים היא גובתה על ידי קהילה של פעילים שכבר הייתה פרושה ברחבי ארה”ב. הפעולה של פארקס שיצרה הד ציבורי נרחב עסקה בייצור מידע לגבי הדרישה לשוויון וחבריה לקהילת המאבק המשיכו להדהד אותו.

הקהילה המודרנית משתנה ומקבלת צורות חדשות גם בעידן האינטרנט. כשנתיים לאחר השקת רשת האינטרנט העולמית (The World Wide Web), פרסם הוורד ריינגולד את הספר “קהילות וירטואליות” בו הוא מתאר מפגשים בין גולשים שפנו לאינטרנט לצורך חיפוש מידע, פגשו מחפשי מידע נוספים ויצרו אינטראקציות חברתיות שגולשות גם מחוץ לאינטרנט עד לכדי קיום של אינטראקציות קהילתיות. ריינגולד טוען כי הקהילות הוירטואליות הן התלכדויות חברתיות אשר צצות ברשת האינטרנט והופכות לקהילות כאשר המשתתפים הקבועים בהן ממשיכים לקיים דיונים פומביים לאורך זמן, תוך שהם משקיעים בהם את “מיטב רגשותיהם האנושיים עד כדי טוויית מארג של יחסים אישיים ביניהם”. אלה הן קהילות שמתגבשות באינטרנט ונפגשות גם מחוצה לו, חבריהן מקיימים פעולות חברתיות משותפות ואף מקדמים יחד מטרות משותפות כתוצאה מהמידע שהם חולקים אחד עם השני. 

אומת האינטרנט, מסביר חוקר האינטרנט קליי שירקי, מאופיינת בהתארגנויות ללא ארגון מה שמאפשר לאנשים רבים יותר לקחת בהן חלק. אחת התנועות החברתיות הגדולות ביותר שפרצה לעולם באמצעות הטוויטר ובמהרה התפשטה גם לרשתות חברתיות נוספות היא תנועת metoo#

אזרחיות הרשת בעידן רשתות המידע

עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת טבע הסוציולוג מנואל קסטלס את המושג “חברת רשתות המידע”. לדבריו, החברה מתארגנת כיום במסגרת רשתות מידע, וגם הכלכלה כבר אינה מושתתת עוד על סחורות כי אם על מידע. המבנה הרשתי של החברה, הוא מסביר, הוא תוצר של שלושה אירועים היסטוריים שלא היו תלויים זה בזה, אבל התרחשו במקביל:
1) המשבר התעשייתי ועליית מעמדו של ההון הגלובלי
2) עליית התנועות החברתיות-תרבותיות של שנות השישים והשבעים של המאה העשרים, שהתנגדו להיררכיה החברתית
3) התפתחות הטכנולוגיה של הפצת המידע, שהאינטרנט הוא שלב משמעותי בה.
אף ששלוש התופעות הללו לא יצרו זו את זו, הוא מוסיף, הן הזינו האחת את רעותה והביאו לעלייתה של חברת רשתות המידע. אחד המופעים הבולטים של עידן זה הן הרשתות החברתיות באינטרנט בהן פועלים מיליוני בני אדם שמעבירים מידע בהיקף ובמהירות שלא ידענו מעולם.
אומת האינטרנט, מסביר חוקר האינטרנט קליי שירקי, מאופיינת בהתארגנויות ללא ארגון מה שמאפשר לאנשים רבים יותר לקחת בהן חלק.

אחת התנועות החברתיות הגדולות ביותר שפרצה לעולם באמצעות הטוויטר ובמהרה התפשטה גם לרשתות חברתיות נוספות היא תנועת metoo# או בעברית: #גםאני. התנועה קיבלה תאוצה כאשר כוכבות הוליוודיות החלו לחשוף סיפורים של הטרדה מינית שחוו ובתגובה מיליוני נשים ברחבי העולם חשפו סיפורים אישיים של הטרדות מינית ותייגו את הסיפורים הללו תחת הסולמית metoo# באנגלית ובעשרות שפות נוספות. סיפורים אלו אף הובילו למעצרים ולמשפטים כלפי מטרידים מינית מפורסמים יותר או פחות. שנה לאחר הולדת הסולמית שהפכה להיות לאחת הוויראליות ביותר בתולדות רשת האינטרנט והאקטיביזם, הגדיר מגזין האקונומיסט את תנועת metoo# כתנועה החשובה ביותר לקידום שוויון לנשים מאז המאבק לזכות הצבעה לנשים. המחאה חובקת העולם ופורצת הגבולות של metoo#  לא באה לאתגר ממשלות או תאגידים, ויש לציין כי ברוב ספרי החוקים בעולם המערבי הטרדה מינית היא אינה חוקית. המאבק הזה כוון כלפי גברים שנמצאים בעמדות כוח, הוא בא להטיל זרקור על תופעת ההטרדות המיניות בעיקר בין בעל סמכות לזו שכפופה אליו והפתיע את העולם כולו בהיקף האינסופי של הטרדות מיניות שמתקיימים במסגרת יחסי הכוח שבין נשים לגברים.  זוהי תנועה שבאה לשנות את התרבות העולמית ולדרוש מגברים להשתנות. כמה זה הצליח יוכלו רק בנותינו לומר.

בפוליטיקה החדשה כולנו אקטיביסטים

הדוגמאות איתן פתחתי את המאמר על בודדים או קומץ של אנשים שמבצעים פעולות ראווה מחאתיות במטרה לשנות את הסדר החברתי הוא סוג אחד ובולט של אקטיביסטים. אולם אולריך בק טוען ששינוי חברתי בפועל מקודם על ידי המוני בני ובנות אדם בפעולות חיי היום-יום שלהם. אחת הדוגמאות שהוא מציג היא יציאתן של נשים לעבודה בשנות ה-60 של המאה העשרים, כאשר שוק העבודה היה מנוכר לנשים. פעולה זו שנעשתה על ידי המוני נשים בו זמנית הובילה בעשורים העוקבים לשינוי משמעותי של שוק העבודה ולהתאמה של משרות לצרכים של נשים, במקביל היא גם הובילה לשינוי בתא המשפחתי כאשר יותר ויותר נשים זכו לעצמאות כלכלית ומעמדן בתוך התא המשפחתי השתנה. שינוי מסוג זה מכנה בק ‘פוליטיקה חדשה’ או ‘תת פוליטיקה’ פעולה שבה הפרטים בחברה מעצבים אותה מחדש בעצם פעולות חייהם. זוהי פוליטיקה שאינה נובעת מתוך המוסדות הפוליטיים אלא מן החברה עצמה, והיא מאתגרת את הסדר הממסדי.

אקטיביסטים הם הנשאים הבולטים של הדרישות הללו, אבל כולנו שותפים למשא ומתן לגבי ערכי החברה בה אנו חיים וסדרי העדיפויות שלה. הפוליטיקה כבר איננה רק נחלת נבחרי הציבור כי אם תוצאה של פעולות החיים שלנו.

בק מסביר כי ‘תת פוליטיקה’ קיימת בכל תחומי החיים: בטכנולוגיה, ברפואה, במשפט, במשפחה ובארגון העבודה העולמי. לטענתו במצב זה קיימות הזדמנויות לפעולה פוליטית אלטרנטיבית של חברה אזרחית שתענה לצרכים המשתנים של הפרט בפתח המאה ה-21. בק למעשה מעביר את האחריות אלינו הפרטים, בחירות החיים שלנו, האופן שבו אנחנו משתמשים באנרגיה, הבחירות הצרכניות שלנו, האופן שבו אנחנו מעצבים את חינוך ילדינו, ההתנהלות שלנו במקום העבודה – כל הפעולות הללו ורבות נוספות משפיעות על אורח חיינו ועל סביבתנו. בעידן של פוליטיקה חדשה אנחנו הפרטים בחברה מציבים דרישות למדינה לגבי האופן שבו צריכה החברה להתארגן, אקטיביסטים הם הנשאים הבולטים של הדרישות הללו, אבל כולנו שותפים למשא ומתן לגבי ערכי החברה בה אנו חיים וסדרי העדיפויות שלה. הפוליטיקה כבר איננה רק נחלת נבחרי הציבור כי אם תוצאה של פעולות החיים שלנו.

מקורות

אופיר, עדי, (2002). “חברה אזרחית בעיר ללא הפסקה”. בתוך: ישראל: מחברה מגוייסת לחברה אזרחית. יואב פלד ועדי אופיר (עורכים). תל אביב: מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ  המאוחד.

בק, אולריך, (2002). עולם חדש יפה: מודל של חברה אזרחית. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית קו אדום כהה .

(2001). קוסמופוליטיות: תיאוריה ביקורתית למאה ה-21. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד .

דהאן, יוסי, (2007). תיאוריות של צדק חברתי. תל אביב: משרד הביטחון.

הברמאס, יורגן, הקונסטלציה הפוסט לאומית. ת”א: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

סליגמן, אדם, (2001). “השגות על תפיסות החברה האזרחית והמעלה האזרחית בעשור האחרון של המאה ה-20”. בתוך: ישראל: מחברה מגויסת לחברה – אזרחית. יואב פלד ועדי אופיר (עורכים). תל אביב: מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד.

פרייזר, ננסי, (2004). “מחלוקה להכרה? דילמות של צדק בעידן ‘פוסט סוציאליסטי'”. בתוך: שלטון-ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי. דני פילק ואורי רם (עורכים). תל אביב: מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד.

שנהב יהודה, (2009). “על האוטו-נומיות של הפוליטי”. תיאוריה וביקורת, 34(מהו הפוליטי?), 181 – 190.

Beck, Ulrich, (1994). “The reinvention of Politic: Towards a theory of reflexive Modernization”. In:  Reflexive Modernization: Politics, Tradition and Aesthetics in the Modern Social Order. Ulrich Beck, Anthony Giddens & Scott Lash (Eds.). Stanford, CA: Stanford University Press. pp. 1 – 55

 (1999). World risk society. Cambridge Polity

Castells, Manuel, (1996). The rise of the network society. Cornwall: Blackwell

 (2013). Networks of Outrage and Hope

Isin, Engin F, (2002). Being political: genealogies of citizenship: Minnesota: University of Minnesota Press

Lash, Scott, (1994). “Reflexivity and its Doubles: Strusture, Asthtics, Communinty”. In: Reflexive Modernization: Politic, Tradition and Aesthetics in the Modern Social Order. Ulrich Beck, Anthony Giddens & Scott Lash (Eds.). Stanford, CA: Stanford University Press. pp. 110 – 174

Melucci, Alberto, (1996). Challenging codes: Collective action in the information age. Cambridge: Cambridge University Press

Rheingold, Howar,. (2000). The virtual community: Homesteading on the electronic frontier. Cambridge, MA: MIT Press

Shirky, Clay, (2008). Here Comes Everybody: The Power of Organizing Without Organizations. Penguin: New York