1- זה לא קל!
חשוב להבין שלא קל להתפייס. אם יש אירוע ספציפי שגרם לקונפליקט, כדאי להמתין זמן מה – דווקא בהקשר הזה לא צריך "להכות בברזל בעודו חם" אלא לתת לו להתקרר קצת…
2- חשיבות היחסים קריטית.
בגלל הקושי הרב הכרוך בפיוס, תנאי הכרחי (אבל לא מספיק) הוא שהצדדים יחשבו שהקשר חשוב להם, ושווה להם להתאמץ כדי לשמר אותו. אחד הדברים שיכולים לסייע בקידום פיוס, הוא לגרום לצדדים לחשוב על חשיבות הקשר והערך שלו בחייהם (בהנחה שיש כזה). אם הקשר לא מספיק חשוב – זה לא יקרה…
3- לגשר על הפער בתפיסות ובפרשנות של האירוע.
קיים פער גדול המכונה בספרות – magnitude gap, בין התפיסה של הפוגעים והנפגעים את אירוע הפגיעה. פוגעים תמיד תופסים את הפגיעה כחמורה פחות ומוצדקת יותר לאור הנסיבות בהשוואה לנפגעים. כך שהם מתייחסים בפועל לשתי "מציאויות" שונות (מבחינת הפרשנות שלהם). צריך למצוא דרך (אם כי זה לא תמיד אפשרי!) להביא את הפוגע לראות את המציאות דרך עיניו של הנפגע. לדוגמה – עברייני רכוש נוהגים לומר לעצמם שאין באמת קורבן לעבירה, כי הביטוח מפצה על הגניבה. בפרוצדורות של צדק מאחה, בהם מפגישים בין העבריינים לקורבנותיהם, הם לומדים על כך שיש דברים (כמו תמונות משפחה השמורות במחשב או טלפון שנגנב, או תחושת הביטחון של הקורבן) שעליהם אין פיצוי.
4- לתת מענה לצרכים הרגשיים השונים של הצדדים.
חשוב להבין שלפוגע ולנפגע יש צרכים פסיכולוגיים שונים. לכן, אם מתכננים התערבות שמטרתה להגביר פיוס יש לעשות זאת בדרך שתאפשר לשני הצדדים להרגיש שצורכיהם סופקו. למשל, קבוצות דיאלוג, במקרה של קבוצות בקונפליקט, צריכות לעודד יצירת קשרים אישיים וחברויות, או גילויי אמפתיה (מה שיענה על הצורך של חברי הקבוצה הפוגעת) אך גם דיבור על יחסי הכוח והאי שיוויון בין הקבוצות (מה שיענה על הצורך של חברי הקבוצה הנפגעת). במקרה של קונפליקט בו שני הצדדים מתחרים על תפקיד הקורבן (מי סבל יותר, למי נגרם יותר עוול) חשוב לתת "מקום" לתחושת הקורבנות של הצדדים – במחקרי מצאנו שכאשר הצדדים זקוקים מאד להכרה בסבל שלהם, קבלת הכרה כזו ולא גורמת להם "להתבצר" בתפקיד הקורבן, אלא להיפך – פותחת אותם לפיוס.
5- להתעלות על עצמך.
פיוס מחייב את הצדדים להתעלות על עצמם, ולתת לצד השני "מתנה" שלא בהכרח מגיעה לו. במילים אחרות, זה מצריך לצאת מעצמך, ולקחת סיכון. פעמים רבות, פוגעים נמנעים מלהתנצל כי הם מפחדים שההתנצלות הזו תשמש כנגדם, כאמצעי בידי הנפגע להמשיך ולהוכיח אותם. גם הנפגעים נמנעים מלסלוח כי הם מפחדים שהסליחה תגרום לפוגעים לחזור על מעשיהם. זה מפחיד, אבל בלי סיכון אין סיכוי…
