תכנית נתיבים – مسارات – קמה במטרה לתת מענה לצורך באנשי מקצוע בתחום החינוך הבלתי פורמאלי בחברה הבדואית ולהצמיח בוגרים בעלי תפיסה מקצועית וערכית בתחום זה. בנוסף, התכנית מקנה תואר ראשון ותעודת הוראה בגיאוגרפיה לעל יסודי ומפתחת אנשי חינוך בעלי תפיסות חברתיות-סביבתיות מגובשות, אשר יוזמים ומובילים תהליכי שינוי חברתיים. התוכנית פועלת במכללת קיי בבאר שבע.
יצאנו לראיין את בוסיינה אלאפיניש, החוממת של שנתונים א' ו- ב', מרצה בתוכנית נתיבים, חברה בצוות ההנהלה ואחראית על מרכז הלמידה והתמיכה הלימודית לסטודנטים בנתיבים. בוסיינה היא תושבת רהט, נשואה ואם לשלושה בנים ובת.
בוסיינה, ספרי בבקשה על התוכנית – מה הפרופיל של הסטודנטים?
"תכנית נתיבים נפתחה בשנה שעברה ומיועדת לסטודנטים מהחברה הבדואית. הם לומדים למשך 4 שנים, מקבלים תעודת תואר ראשון להוראת גיאוגרפיה וחינוך בלתי פורמאלי ובנוסף, תעודה במנהיגות חברתית מטעם המכון הדמוקרטי. הסטודנטים הם מהעיירות הבדואיות ומהכפרים המוכרים והבלתי מוכרים בדרום, מהחברה הבדואית. יש יותר סטודנטיות מאשר סטודנטים. בסך הכול 80 איש ואישה בשני השנתונים".
איך את רואה את תפקידך בתוכנית?
"אני, כחוממת, מרגישה שהתפקיד מאתגר מאוד. אני צריכה להכיל את הסטודנטים ולהתייחס אליהם ברגישות. הם עוברים תהליך מאוד חשוב של שינוי בחשיבה, פיתוח והעצמה, הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית. הסטודנטים הם אוכלוסיית יעד מצוינת לפיתוח החברה הבדואית בדרום והם אלו שיובילו בה תהליך של שינוי בפן החברתי, הכלכלי, החינוכי.
הסטודנטים הם אלה שבסופו של דבר ישאירו חותם משמעותי בתפיסת התרבות בחברה הבדואית. הם עוברים תהליך של שינוי בחממה וזה לא פשוט עבורם, הם לא רגילים לכך. הם באו מחברה שהיא מאוד קשה וסגורה. נתחיל בזה שהם לומדים בנים ובנות, דרך לימוד התנסותי, חווייתי, שמעודד לומד פעיל, הרבה נורמות שהן קשות להם".
האם את מרגישה שינוי כלשהו בקרב הסטודנטים שאת מלמדת?
"בשנתון א' עוד קשה לומר, אבל בשנתון ב' אני מרגישה שיש שינוי מהותי ויש עלייה דרסטית בחשיבה של הסטודנטים והסטודנטיות מבחינה חינוכית, דמוקרטית.
הפן של החינוך הבלתי פורמאלי הוא חדשני עבורם. חשוב להבין שהסטודנטים שלנו לא חוו חינוך בלתי פורמאלי כילדים בבתי הספר בהם למדו או בשעות אחר הצהריים. והם באו לעסוק בחינוך בלתי פורמאלי. בדרך כלל, בחברה הבדואית מקבלים בבתי ספר תוכנית שמתאימה לחברה היהודית ועוברת התאמות לחברה הבדואית. מעולם לא נבנתה תוכנית שמיועדת לאוכלוסיית היעד.
ילד בחברה הבדואית מסיים בית ספר ב-15:00. במקרה הטוב, פעם בחודש יש יום שיא או תוכנית מסוימת של חינוך חברתי, שהיא סוג של תחליף לחינוך בלתי פורמאלי. לתלמידים אין עוגן קהילתי ואין מקומות לבילוי שעות הפנאי. בגלל זה יש הרבה אלימות ותאונות בחברה הבדואית ואין לכך פתרון עד היום".
מה בכל זאת יש כיום בתחום החינוך הבלתי פורמאלי בחברה הבדואית?
"כתושבת רהט, אני יכולה לספר שאצלנו יש מתנ"ס שמפעיל גם חינוך בלתי פורמאלי, אבל הוא לא יכול לקלוט את כל ילדי בתי הספר. הפעילות שמתבצעת לא מופעלת על ידי אנשים עם ניסיון ומקצועיות. וכאמור, הם גם לא חוו חוויה של חינוך בלתי פורמאלי כילדים בעצמם.
החוג הראשון בכל הדרום הוקם לפני 11 שנים ונקרא אז 'תכנית' ולא חוג, כי לא היה בכלל מושג בחברה הבדואית שנקרא 'חוג'."
אז איך מגשרים על הפער בין סטודנט/ית לחינוך בלתי פורמאלי לבין חוויה שלא חוו בעצמם?
"הסטודנטים יוצאים להתמחות גם בחינוך הפורמאלי וגם בחינוך הלא פורמאלי ואנחנו משתדלים לתת להם את החוויה החסרה, כבוגרים. בנוסף, דרך ההוראה של המסלול היא בשיטות של חוויה, התנסות, קיום דיאלוג, חשיבה ועשייה משותפת של הקבוצה, סיורים ולמידה חוץ כיתתיים – לא בהוראה מסורתית.
השנה עשינו שיתופי פעולה עם ארגונים שפועלים בשטח, כמו אג'יק למשל, ובשנה הבאה אנו רוצים לייצר בכוחות עצמנו בשני מוקדים בדרום מסגרת שהסטודנטים יתנסו בה ושתהיה מסוגלת לספק מכלול של שירותים של חינוך בלתי פורמאלי תחת קורת גג אחת ולהיקפים נרחבים".
נאחל להם הצלחה רבה במשימה חשובה זו!
