לצד זכויות היוצרים הכלכליות, ליוצרים יש גם ״זכויות מוסריות״ מעוגנות בחוק. זוהי זכות אישית של היוצר ולא ניתן לקחת אותה ממנו. כלומר, גם אם יצרת את היצירה כשכיר בחברה, הזכות המוסרית עליה היא שלך. הזכות המוסרית הראשונה היא ״זכות ההורות״ – כהורה, מגיע לך קרדיט על היצירה, הכרה בהורותך. יצרת? מגיע לך שהיצירה תיקרא על שמך. באיזה אופן, היקף ובולטות? – זה כבר תלוי בנסיבות העניין.
הזכות המוסרית השניה הינה ״הזכות לשלמות היצירה״ – גם לבעלי הזכויות (למשל המעביד) אסור לשנות, לסלף ולהטיל פגם ביצירה אם אלו פוגעים בכבודך ובמוניטין שלך.
מה קורה בבישול משותף?
נסתכל על שני ארגונים שהחליטו לשתף פעולה ליצור מוצר חדש – נאמר תוכנית פדגוגית חדשה. אמרנו כבר – בדרך כלל שיתוף הפעולה מבוסס בין היתר על כך שלכל אחד מהשותפים ידע רלבנטי ייחודי שיכול לתרום ליצירה החדשה.
בתרחיש נפוץ אחד, הם "לא מדברים על זה מראש". עומלים, טורחים, מבשלים ביחד, מתבלים, צולים – והתבשיל מוכן. ואז, לפעמים, לאחר מעשה הבישול, עולות השאלות: שלי מי בעצם המוצר? האם לכל אחד מהם מותר לעשות בו כאוות נפשו? ומה יקרה עם התבשיל המשותף אם הטבחים ייפרדו?
בתרחיש אחר, השותפים מגדירים מראש את נושא זכויות היוצרים. הגדרה אופיינית מפרידה בין "ידע הרקע" (background knowledge) לבין הידע שנוצר ביחד (foreground). הם בדרך כלל יסכימו שידע הרקע יישאר בבעלות השותף שיצר אותו, ואילו הידע שנוצר ביחד שייך לשניהם גם פתרון זה כולל הרבה מאד שטח אפור, וגם כאן יש סיכוי למחלוקת מהסוג של ״שניים אוחזין בטלית״.
מדוע ידע מתעפש?
במקרה של המצאות טכנולוגיות, יש חשיבות קריטית גם לבעלות על היצירה וגם להגבלה מסיבית של זכויות השימוש. ניתן לרשום על ההמצאה פטנט – דבר המונע לחלוטין זכות שימוש בהמצאה – אלא בהרשאה מפורשת של בעלי הפטנט.
אם שיתוף הפעולה שלכם לא עוסק בהמצאה טכנולוגית אלא ביצירה המוגנת בזכויות יוצרים – למשל ספר, חוברת, תיאור של שיטה או מודל, כלי תהליכי, סרטון – המקרה שונה.
