כמנכ"ל יש לך הרבה יותר עבודה ויותר לחץ. זה המקום שבו אנחנו כארגון שונים. אנחנו מרגישים שליחות בתוך העשייה שלנו. הרבה פעמים האחריות לקדם ולעשות, היא לא רק שלי, אנחנו עובדים בצורה שיתופית. בפגישת הצוות האחרונה דיברנו על ההתנהלות של הצוות וניסינו לצייר דיאגרמה, רוב הדיאגרמות הן משולש היררכי. ציירנו תרשים בצורת עיגול, כולנו שותפים בלי היררכיה. כמובן שיש מקומות שצריך היררכיה כדי לקבל החלטות, אבל כל ההתנהלות היא עגולה ושיתופית.
היה לנו פרויקט גדול שהצריך מאמץ גדול של פיתוח. החלטנו לצאת להאקתון של שבוע, שאין בו מנהלים. הצוות קיבל את המשימה ויצא לדרך כאשר כל המנהלים הפכו לחלק מהצוות. זו החלטה לא פשוטה מול המנהלים, הם לא חשבו שזה יעבוד. למרות הקושי, והתנגדויות טבעיות שעלו, זו הייתה חוויה מאוד חיובית, אנשים קמו והיו מוכנים להתנסות בכל מיני דברים חדשים, גם בטכנולוגיה. עם כל ההתגייסות, בסוף השבוע הפרוייקט לא היה מוכן. הארכנו את זמן הפיתוח בעוד יום, אבל עדיין היה באג שהצוות לא הצליח להתגבר עליו. ביום שני בבוקר אחד המפתחים לא היה מוכן שזה יהיה התוצר אחרי שבוע של עבודה משותפת ומאומצת, הוא ישב כל הלילה כדי לפתור את הבאג, ולקח על זה אחריות מלאה.
התהליך הזה היה מדהים ומורכב, היו בו הרבה בעיות ואתגרים, ועדיין החוויה הכללית הייתה מצוינת – הייתה הרבה למידה והתנסות. זה יצר מרחב שאפשר לאנשים להתנסות בדברים שהם לא היו מוכנים לעשות לפני. המנהלים ראו את הצוות שלהם אחרת, והצוות הבין גם באיזה מקום חשוב שיהיה ניהול. זה שינה את התפיסה של המנהלים ושל הצוות לגבי הניהול.
