ומה לגבי מלכת הכוורת?
רוב המודלים שמצאתי של ארגוניים חלופיים, עדיין מחזיקים מנכ"ל, או מנהיג חזק שמאפשר לכל המרחב הארגוני להתנהל אחרת, תחתיו.
מודלים חדשים בהתארגנויות קהילתיות, פוליטיות, אומנותיות מתחילים להראות התנהגות נחילית בין קבוצות ויחידים שבה אין מנהיגים קבועים וברורים, בה הארכיטיפ של המנהיג משנה את צורתו.
גם המנהיגות האדפיטיבית בדומה לסוציוקרטיה 3.0, מביאה מודל אלטרנטיבי למלכת הכוורת, כאשר היא מניחה את העניין, הבעיה שרוצים לפתור כמדורת השבט של הקבוצה העובדת. במקום שהמנהיג יהיה הכוח המוביל את הצוות, המרכז והמתכלל של הצוות, המשימה הופכת להיות כזו. כמו בצוותים מטריציונים הנאספים מחלקים שונים בארגון לצורך משימה משותפת.
לאחרונה נחשפתי למודל של חברה מרתקת בניוזילנד שנקראת en.spiral, המודל שלהם התפתח מתוך קבוצה של עצמאיים שרצו ליצור קהילה מקצועית הפועלת יחד, מתוך עצמאות מקסימלית. הם יצרו מערכת של הסכמים שמאפשרים חופש גדול מאוד של יצירה הנובעת מתוך המפגש והיחד. עם הקפדה מרשימה על נחיל בלי מלכה, דרך מנגנונים מרתקים של דיקרטריון רזה ותפקיד מתחלף של קטליזטור אסטרטגי.
סילביה זור היא חלק מאותה קבוצה, ומתארת באופן רהוט את חוויית החופש שנוצרת בעבודה בצורה הזאת יחד עם המורכבות שהיא מביאה.
