כתבה: נעמה גולדברג
"אולי פשוט נדבר עצמנו"
לפני עשר שנים במסגרת הסטאז' שלי בהנחיית קבוצות , נשלחתי למרכז "אמאלה" בלוד. "אמאלה" היה בשעתו פרוייקט של משרד הרווחה, שאפשר לאימהות חד הוריות בעיר החבוטה והרצוצה הזו, להגיע ליום בשבוע אחר הצהריים למקום בו יוכלו לעבור סדנאות והשתלמויות שונות.
נאמנה להנחיות שקיבלתי מהעובדת הסוציאלית שלא פרטה יותר מדי, הייתי צריכה לבחור נושא ו"להעביר" סדנה קבוצתית. חשבתי לתומי שהנושא הכי בוער שיעסיק את האמהות הצעירות הוא סוגיית הצבת הגבולות בין הורים לילדים . ראיתי בעייני רוחי אמהות לפעוטות, תולות בי עיניים שואלות ואני מלמדת אותן טכניקות דיאלוג, דמיינתי אותנו יושבות במעגל על כורסאות מרופדות, על הקירות תליות תמונות מרגיעות ואנחנו דנות ומנתחות אפשרויות פעולה מול ילדים. מצויידת במערכים לתפארת בנושא "גידול ילדים מקרים ותגובות" צעדתי בביטחון למועדון.
האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק
אך כמו שסבתא שלי אומרת: "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק". מסתבר שמועדון "אמאלה" רחוק מאוד מתדמית "הדיאדה" שראיתי בעייני רוחי. ספק מחסן ספק מרתף, אור ניאון אכזרי, ספות ישנות וקירות בטון חשופים. ואף גיליתי לחרדתי שמשתתפות הסדנא שחיכו לי במועדון אינן עונות להגדרה הלקאסית של אמהות חד הוריות. חלקן היו נשים מבוגרות שילדיהן כבר מזמן פרחו מהקן, חלקן אמהות שאך ילדו וחלקן, למרבה הפליאה רווקות ללא ילדים. מסתבר שהמועדון בלוד, העונה לשם החביב "אמאלה" הוא מקום מפגש לנשים קשות יום, נתמכות רווחה בעיר.
כך זה התחיל
"אז על מה נדבר ?!" שאלתי בחוסר אונים את הנשים שהתקבצו על הספות, מאחר שהבנתי שמאמצי הסדנה שהכנתי הפכו בן רגע לחסרי משמעות עבורן. "אולי פשוט נדבר עצמנו" הן ענו "..את יודעת למה הכוונה….על עצמנו". וכך, מדי שבוע במשך שנה, נפגשתי עם הנשים המעניינות, העמוקות, הנפלאות האלו. שוחחנו על עצמנו, על סוגיות שמעסיקות אותנו: על מה זה אומר להיות אישה, ואיזו מן ילדה או נערה היינו, על החלומות שלנו, על זוגיות ומיניות , על דימוי גוף ודימוי עצמי, על חסמים ועל אפשרויות. שיתפנו בנוגע לתובנות, הכלנו את המיוסרות, חיבקנו את העצובות, עזרנו למבולבלות עודדנו את עצמנו לנסות דברים חדשים ובעיקר בעיקר דיברנו על עצמנו.
…וכך זה המשיך
כל המעגלים שהנחתי מאז שנשאו את הכותרת "מעגל נשים" דומים ועם זאת שונים. דומים, כי נשים משתפות בקלות, נפתחות ומייצרות אינטמיות ותמיכה שלא מצאתי כמותה בהרכבים אחרים. כלל אין זה חשוב אם מדובר במעגל מתבגרות בנות 12 בבית ספר בהוד השרון, נערות בסיכון בתיכון להזדמנות שנייה, סטודנטיות מ"החממה", נשים אחרי לידה או הגיל השלישי. התכנים ומאפייני המעגל דומים. עם זאת, למדתי לראות כי כל אישה היא "סיפור" ,עולם שלם ומעניין שיש לעשות לו מקום ודרך מעגלי הנשים, המקום הזה מתאפשר.
כך, התחיל המסע שלי, בלוד. במועדון "אמאלה"….
"את לא נולדת אישה, את נעשית אישה" (סימון דה בובואר)
