אולי המסגרות החברתיות ההדוקות והמרשימות ביותר מתקיימות אצל החרקים, במיוחד אצל מינים מסויימים של דבוראים, טרמיטים וחיפושיות (לא להתבלבל, אין שום קרבה בין טרמיטים, חיפושיות ודבוראים (נמלים ודבורים) והמערכת החברתית המורכבת התפתחה אצלם באופן נפרד). במסגרות אלו הפרט כבר כמעט חסר משמעות לכשעצמו והמערכת כולה פועלת כאורגניזם אחד לכאורה. במבנים אאוסוציאליים אלו (Eusocial) כל הפרטים מטפלים בצאצאים של פרטים אחרים (מלכה בנמלים ודבורים ומלך ומלכה בטרמיטים), והמערכת כולה מחולקת לקבוצות (קסטות) שעברו התאמה למשימה מסויימת ואיבדו את היכולת להתרבות. ברמת הארגון האאוסוציאלית התפתחו מנגנוני תקשורת והיזון חוזר שמאפשרים לאורגניזמים פשוטים מאוד, בעלי מערכת עצבים פשוטה יחסית, לקיים מערכת מורכבת ביותר הדורשת קבלת החלטות משותפות של עשרות אלפי פרטים, והעברת מידע אודות מזון, טורפים ותנאי סביבה בין אלפי פרטים במערכת.
כאמור, רמת המורכבות של המסגרות החברתיות בטבע היא עצומה, מלהקה של דרורים המשחרים יחדיו אחר מזון, ועד לקן נמלים בו לכל פרט יש תפקיד בתוך המכלול. אבל בבסיס של כל מבנה חברתי, מורכב או פשוט, עומדים עקרונות בסיסיים דומים. אף אורגניזם לא יכול לחיות במסגרת חברתית ללא התפתחות של מנגנוני תקשורת חברתיים. כיצד ידע הדרור על נוכחות עוף דורס אם הוא אינו מגיב לקריאות אזהרה? כיצד ידע זכר של יעל אם הזכר העומד מולו הוא חזק ממנו או חלש ממנו כאשר הוא רוצה להלחם על השליטה בהרמון? כיצד ידע חייל בתל טרמיטים שהקן נפגע ויש צורך להגן עליו אם לא התפתחו אצלו מנגנונים לקליטת מידע מפרטים אחרים ומהסביבה? ולבסוף, כיצד ידעו תאי הגוף כיצד לפעול במשותף אם לא היו מתפתחים על גביהם קולטנים המעבירים מידע מהסביבה החוץ תאית? אך לא רק קיומם של משדרים וקולטים נחוץ על מנת לקיים מסגרת חברתית, התקשורת הזו גם חייבת להיות אמינה ולייצר מנגנונים המבטיחים את אמינותה. אולי הדוגמא המוכרת ביותר לצורך באמינות בתקשורת באה מזנבו של הטווס. הטווסים הזכרים אינם לוקחים חלק בטיפול בצאצאים וכל תפקידם הוא להפרות את הנקבה. לשם כך חייבת הנקבה לקבל אינדיקציה אמינה על איכותו של הזכר, וזו מגיעה בדמות הזנב. רק זכר שהצליח לשרוד למרות הזנב הגדול והמכביד, בעל הנוצות בעלות דוגמת העיניים הסימטריות והצבעוניות ביותר, הוא זכר שמתאים להפרות את הנקבה. דוגמא זו היא רק אחת מבין מאות לכך שהדרך לקיים תקשורת אמינה בטבע, היא על ידי מנגנוני תקשורת הנושאים בצידם תשלום מחיר פיזיולוגי או התנהגותי (תיאוריה הידועה בשם "עיקרון ההכבדה" שאותה פיתח הזואולוג הישראלי הנודע פורפסור אמוץ זהבי). את האמינות הזו בתקשורת אנו רואים בכל רחבי הטבע. מתקשורת בין פרטים בלהקה המעוניינים לדעת היכן נמצא המזון האיכותי, דרך תקשורת בין נטרפים לטורפים ועד לתקשורת הורמונלית בין תאי הגוף שלנו. פרט השייך למסגרת חברתית חייב לדעת לתקשר עם המסגרת ולקבל היזון חוזר תמידי לגבי מיקומו בקבוצה.
