ידע על המוח יכול לסייע לנו לשים לב, כמה אנחנו פועלים בצורה תגובתית ואוטמטית, ממש כמו זומבים, ואיך אפשר להשתמש במודעות וקשב כסוג של איזמל פיסול למוח שלנו, לשחרר עצמנו מהפעילות האוטומטית של מוחנו ולהיות פחות מותנים על ידי גורמים חיצוניים או על ידי זכרונות והרגלי עבר שמפעילים את המוח באופן אוטומטי.
יש בי תקווה שידע על המוח יגרום לשיקולים רגשיים – נפשיים להיות חלק מתהליך קבלת החלטות של צוותים רפואיים בטיפול בחולים כמו גם לחלק מתהליך הכשרה של צוותים אלו הסובלים משחיקה גדולה, שהידע המוחי יגרום לגוף ולהשפעתו על המיינד לחזור להיות שחקן חשוב באופן שבו אנחנו מגדלים את ילדינו, אבל גם את עצמנו, ואיך מתמודדים עם הטכנולוגיה והעולם המשתנה תדיר שסביבנו. אני מאמינה שהבנה מעמיקה של איך המוח עובד יכולה להוות השראה לאיך צריך לבנות בית ספר ואילו תהליכים חינוכיים הם תשתיתיים ומהותיים להתפתחות מוחית – נפשית בריאה.
אחרי שנים שלימדנו מורים, מטפלים, יועצים, הורים את הידע העדכני של חקר המוח, אנחנו מוצאים שידע זה מעורר אנשים לפעולה, גורם לאנשים להתעורר ולהתחיל לקחת אחריות על ה"זומביות" של מוחם, מעורר בהם רצון לפעול ממקום מודע יותר. אנחנו רואים שידע זה מגביר במורים בבית ספר להבין כמה אחריות והשפעה יש להם על הילדים, ושהם יכולים להיות הרבה יותר מספקי ידע, אלא להיות בעלי השפעה משמעותית על התפתחות מוחית בריאה יותר של תלמידיהם.
