אז איפה אנחנו כרגע?
עדיין בשלב הלמידה, בהנחייתה המצוינת של אפרת בן צבי, מנהלת המו"פ במכון לחינוך דמוקרטי.
אנו בשלב של איסוף חומרים ממגוון דיספילנות ממדעי החברה ועד מדעי המוח, ראיונות ומפגשים עם גופים ואנשים שיכולים לקדם אותנו. את תוצרי הלמידה נציג במפגש לסיעור מוחות בתחילת מרץ בפני צוות חלוץ כולו ואורחים נוספים, לקראת השלב הבא בפיתוח המודל.
וכמה מילים לסיכום:
בסיפור המקראי על מגדל בבל, בו האנושות ניסתה מודל של אחידות רעיונית ושפתית שהתבדתה בתוצאה של עירבוב ובלבול בין עמים, בלבול בתפיסות ובשפות מציע ליבוביץ הסתכלות אחרת, מהפכנית על גיוון ופיזור:
"שפה אחת ודברים אחדים, בתודעתם של תמימים רבים בימינו, מצטיירת בצורה אידיאלית: האנושות כולה גוש אחד, בלי דיפרנציאציה וממילא בלי קונפליקטים, אבל המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד, עד שלא יהיו חילוקי דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות עולם שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות על הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרות רעיונית וערכית יותר מזה […] הקב"ה ברחמיו ובחסדיו על האנושות מנע את הדבר הזה ויצר את אותה אנושות אשר בה לא תיתכן טוטאליטריות של אחידות כוללת, אלא שקיימים בה הבדלים וניגודים, דיפרנציאציה רעיונית וערכית, ושבה מוטל על בני האדם להאבק על ערכיהם, על מגמותיהם ושאיפותיהם השונות זו מזו.
צדקה עשה הקב"ה עימנו, שמנע את הריכוזיות הטוטאליטרית והניח לבני אדם ואף הטיל עליהם, להיאבק על תכנים ועל ערכים, גם אם המאבק הזה קשור בקרבנות כבדים, אבל קרבנות אלה הם משמעותיים". (ישעיהו ליבוביץ', הערות לפרשיות השבוע, אקדמון, 1988. עמ' 15.)
