מדוע מהווה תכנית החינוך האישי הזדמנות לשונות ולמגוון?
מעגלי השיח אפשרו מרחב להעמקת ההיכרות בין התלמידים לבין עצמם, ובינם לבין המורה. זהו מקום להבעת דעה, מרחב למפגש בקבוצת השווים והזדמנות לפיתוח יכולת סובלנות לאחר ולצרכיו.
כל אלו היוו בסיס להבניית פדגוגיה רלוונטית למאה ה-21 , המכירה בסגנונות הוראה ולמידה מגוונים, ובחשיבות התפתחותו של הילד מתוך אזורי חוזק וצמיחה שונים ומגוונים.
לצד זאת חשוב לזכור כי תכנית החינוך האישי הינה נגזרת של תפיסת "עיר חינוך", המבקשת להרחיב את נקודת המבט על תהליכי חינוך כמתקיימים מחוץ לגבולותיו המסורתיים של בית-הספר, במרחב הפיזי והאנושי בתוכו פועלת קהילת היישוב, למשל: במערכת החינוך הא-פורמלית, גופים מתנדבים, גופים "ירוקים" ועוד. תפיסה זו מבקשת לאפשר שלל הזדמנויות לביטוי הפוטנציאל, השונות והמגוון של התלמידים/ות, הצוותים החינוכיים המובילים אותם, וכלל אזרחי העיר.
