איך נהיה רלבנטים בעבודה שלנו עם קבוצות במציאות של מורכבות החיים האנושיים?
מהניסיון שלי כמנחה השתתפותית במהלך השנתיים האחרונות זיהיתי מספר דברים שעוזרים לי היום בעבודה שלי עם קבוצות:
1."אני לא יודעת כלום" – זה משפט קצת טריקי כי אני כן יודעת לא מעט על קבוצות ועל אנשים. אני יודעת לקרוא תהליכים מודעים ולא מודעים שקורים בקבוצה, אני מנחה כמעט עשרים שנים וצברתי ניסיון וידע בעבודה קבוצתית. אז למה אני לא יודעת? כי כשאני מגיעה מעמדה של לא יודעת זה מאפשר לי לשאול שאלות, לפתח את הסקרנות שלי, לא להיות ביקורתית ולא לספק תשובות מוכנות. כי בתהליכים השתתפותיים אנחנו יודעים איך זה מתחיל אבל אף פעם לא נדע איך זה נגמר
2.ממומחה המספקת שירות לשותפה – אני מאמינה בלפתוח את הקוד איתו אנחנו עובדים לקבוצות ולשתף אותם כבר בשלב התכנון. כך לדוגמא, אני נוהגת להזמין בכל מפגש משתתף או משתתפת שיעזרו לי בתכנון המפגש הבא. בנוסף אני מעלה על דרייב את כל המהלך של המפגש ומשתפת עם המשתתפים של הקבוצה מה אני עושה. אני רואה במשתתפים של הקבוצה שותפים ותפיסת העבודה שלי כמנחה היא של שותפות – איך אני יכולה לעזור לכם כקבוצה להשיג את המטרות שלכם? אני לא רואה את עצמי כמומחית המספקת שירות לקבוצה אלא כשותפה.
3.אני מעצבת – המונח ״מעצבת תהליך״ נראה לי מתאים יותר למה שאני עושה. אני נפגשת עם מי שמזמין אותי וביחד איתו (ולעיתים עם צוות היגוי המורכב ממשתתפים), אני מתכננת ומעצבת את התהליך שמתאים למה שהקבוצה רוצה וצריכה. כל תהליך נראה אחרת. אין הפתעות והתהליך הוא ברור, שקוף ומוגדר לקבוצה כבר בהתחלה. מניסיוני, בגלל שאנשים היום מתמודדים עם בעיות של חוסר ודאות, המסגרת של התהליך חייבת להיות מוגדרת ואנשים צריכים לדעת בכל שלב מה קורה מבחינת התהליך. לשם כך אני משתמשת בהנחיה גרפית ובכל תהליך מציגה ציור של התהליך והקבוצה יכולה לראות בכל שלב איפה היא.
4.עבודה בקבוצות גדולות – אם פעם חששתי מקבוצות גדולות הרי שהיום אני מבינה שיש הרבה כוח בקבוצות גדולות, הגיוון, החוכמה הרבה והניסיון של המשתתפים והאפשרות לנוע בקבוצה גדולה היא חוויה מלמדת המאפשרת לקבוצה לנוע לקראת חלופות יצירתיות יותר.
5.מרחב המאפשר כמה שיותר שיחות משמעותיות! – שיחות משמעותיות קורות בזוגות או בקבוצות של 4-5 משתתפים. במליאה או בפורום אין אפשרות לכולם להשתתף ולדבר ובד"כ ידברו אנשים שהם בטוחים בעצמם או שמתוקף תפקידם מרשים לעצמם לדבר. אני אוהבת לפרק לתת קבוצות ולאפשר למשתתפים להיפגש עם מגוון של משתתפים אחרים.
6.לא לפרש ולא להמשיג – אני נמנעת מלפרש מצבים בקבוצה או לעמת אנשים עם עצמם. כך לדוגמא אני לא אעיר למשתתף שבוחר לא להשתתף. גיליתי שאם אני לא ניגשת כמעט תמיד ייגש אליו חבר קבוצה וישאל. בנוסף, במידה ויש התרחשות בקבוצה שמבקשת עצירה והתבוננות (לדוגמא בתרגילי מיפוי קבוצתיים) אני מבקשת מהמשתתפים להביא פרשנויות שלהם למצב. בכך שאני לא ממשיגה או מסבירה לקבוצה אלא פותחת ומבקשת מהם לתת פרשנויות משלהם אני מאפשרת למגוון של קולות להשמע (הרי אין אמת אחת!), מזמינה להתבוננות משותפת של הקבוצה על עצמה ולא של המומחה ובעצם מאפשרת השתתפות בפועל!
7.להסתכל על חצי הכוס המלאה! – אנשים בשיאם כשטוב להם וכשהאווירה טובה. באחת הפעמים בהן הנחתי פורום של ארגוני מגזר שלישי (שהיה פורום "רכבת") הגענו אני והמנחה איתה הנחתי לקבוצה וגילינו שחלק מהמשתתפים לא הגיעו ושחלקם חדשים. היא פתחה ואמרה "אתם בטח שואלים את עצמכם למה חלק מהכסאות ריקים ולמה אנשים לא פה"? ואני המשכתי ישר "ואני אומרת איזה יופי יש לנו משתתפים חדשים אז יופי שבאתם וברוכים הבאים"! מבחינתי: מי שבא הם האנשים הנכונים! ועובדים עם מה ועם מי שיש…
8.קבוצה בניהול עצמי – אחד הדברים שגיליתי כאפקטיביים ומהנים היא עבודה עם פרוטוקולים ותבניות בקבוצות קטנות או זוגות או שלישיות. אני מקפידה לתת פרוטוקולים מדויקים (כמה זמן למשימה ומה התוצר המצופה), עבודה עם פוסטאיטס. אני משתדלת שאנשים ידביקו בעצמם את הפוסטאיטס ומזמינה אותם לנוע במרחב ושיפגשו עם כמה שיותר אנשים.
9.אוירה טובה, משחקית וכייפית – מאוד חשוב לי שלאנשים יהיה נעים, טוב ונוח. גיליתי גם שקבוצות מוקירות את הדברים הקטנים כמו: המפה לשולחן, הכיבוד המפנק, הציור של התהליך, הפרחים שלפעמים אני מביאה איתי.
10.לשחרר! – לשחרר בתוכי את הצורך להראות שאני מומחית שאני היודעת ושאני צריכה לספק פתרונות. לתת מרחב להתהוות של הקבוצה. ככל שאני יותר משחררת כמה לקבוצה יש יותר מרחב ליצור ולפעול באופן מיטבי.
11.לא להפסיק ללמוד! – ציר ההתפתחות האישית שלי הוא בלתי נפרד מציר ההתפתחות המקצועית. אני מקפידה ללמוד ולהתנסות בהכשרות וסדנאות כמשתתפת. החוויה שלי כמשתתפת היא מהותית להתפתחות האישית שלי, להיות יותר מודעת וקשובה לעצמי ולסביבה. גם הריצה מאוד עוזרת לי להיות קשובה לעצמי ולסביבה.
12.לשתף פעולה ולעבוד ברשת של מנחים השתתפותיים – עבודה רשתית היא גם מהנה יותר, מלמדת ובעיקר נותנת את התחושה שאנחנו לא לבד בעולם.
13.אפקטיביות – תהליכים השתתפותיים הם לא תרגיל בדינמיקה קבוצתית, הם מכוונים לתת מענה קונקרטי לבעיות מורכבות ולכן חייבים מכווני תוצאות.
14.התהוות – אחד המושגים המרכזיים בתיאוריה של אוטו שרמר היא ההתהוות מתוך הקשבה לעצמי ולסביבה. עלינו כמנחים לתרגל ולהתנסות ביצירה משותפת במצבים של עמימות. רק כך נוכל להרחיב בתוכנו את המיכל ולהיות מסוגלים להיות המיכל עבור הקבוצה. אין פתרונות בזק לבעיות מורכבות. תהליכים השתתפותיים הם תהליכים של התהוות…הסבלנות תמיד משתלמת!
