תפיסת ההכלה החינוכית כפי שנוסחה ע"י טוני בות' בתחילת העשור הראשון של המאה ה – 21 שואפת לתנועה אחרת לגמרי ומפנה את זרקור האחריות מהפרט ה"אחר" אל המרחב המשותף. כפי שמגדיר בות' הכלה:
Inclusion is a philosophy based on values aiming to maximize the participation of all in society and education by minimizing exclusionary and discriminatory practices… (Booth, 2005)
הכלי המרכזי שפיתח בות', יחד עם שותפו מל איינסקו וקבוצה שכללה אנשי קהילה/רשות ומחנכים, נקרא אינדקס ההכלה, ואחזור אליו בהמשך.
עתה תארו לעצמכם משחק צעצוע מוכר לפעוטות- קוביה ולה פתחים בצורות שונות. המשימה העומדת בפני הפעוט היא להתאים צורה לפתח, ובכך לדאוג להכנסת כל הצורות לתוך הקופסה…
תארו לכם את עמדת המעבר/כניסה לקנדה בשדה התעופה במונטריאול…
תארו לכם את המדרגות למשרדי הביטוח הלאומי במקום מגוריכם…
לפני מספר שנים הוזמנתי בבוקר שבת גשומה להצגה "צפרדי וקרפד" בתיאטרון המדיטק בחולון. במבואה הרחבה של המדיטק היה חם ונעים. על השולחנות כיבוד, ומסביב עשרות משפחות עם מכנה משותף אחד- כולן מתמודדות עם גידול ילדים אוטיסטים, שכמו כל הילדים, הם מקסימים, מיוחדים, משמחים ומאתגרים. הילדים האוטיסטים לא עברו הכנה משום סוג שהוא לקראת כניסתם לאולם. גם המחזמר לא עבר עריכה – לא קוצר, לא הושטח למסר דידקטי פשטני. ההכנה היחידה הייתה זו שעברו צוות השחקנים בהובלת הבמאי רוני פינצ'וק והסדרנים במקום. אותם היה צריך להכין לכך שבהצגה הזו יהיה רעש מצד הקהל, תהיה יותר תנועה, ילדים ונערים יקומו וישבו, אולי גם לעיתים ימחאו כפיים לא ממש בעיתוי ברור, ושבאופן כללי הקהל יתנהג אחרת ממה שהם רגילים. באמצעות הכנה זו בוטל חסם שלא מאפשר לאוכלוסייה שלמה לקחת חלק בחיי התרבות המקומיים.