מנהל באחד מבתי הספר הפועלים בתכנית, התלבט ושאל – כיצד ניתן להיטיב את התהליכים הדיאלוגיים, בהם מצויים המורים עם התלמידים. מה צריך מורה על מנת להימצא באופן מיטבי בדיאלוג? האם זהו דבר נרכש – מתמשך? ומה צריך לעשות על מנת לעשות את הדיאלוג טוב יותר, נוכח יותר במרחב הבית ספרי? כך 'נולד' מהלך של 'מורה חונך מורה חונך תלמיד'. שיח מורה מורה בחדר מורים ו'על הדרך', אינו מספיק. בדרך כלל שיחות אלה הם בגדר של 'מה אני צריך ממך ואתה ממני'. רצינו להעמיק את השיח כך שיווצרו דיאלוגים משמעותיים למורים והם יחוו אותם בעצמם.
המורים הוזמנו לבחור מורה כזה שיהיה להם נוח להיות איתו בדיאלוג. הכוונה היתה ליצור מקום בטוח אינטימי ומאפשר. בכל מליאת מורים, מקדישים כחצי שעה לדיאלוג מורה-מורה. לנמצא מן הצד, נראה ונשמע שאיך זה לא קרה קודם לכן? למה כמורים אנו מוכוונים באוטומט ל 'מה צריך התלמיד?'. מסתבר, כי הצורך קיים ובסה"כ נתן המנהל את המרחב והזמן שהמפגש יקרה.
אייל נווה (״אפילוג דיאלוגים מעצימים במבחן היישום" מתוך דיאלוגים מעצימים בחינוך ההומניסטי/ נמרוד אלוני) מחלק לשני מעגלי דיאלוג במעגל הישיר שבבסיס תהליך הלמידה מתרחש המפגש בין שלושה משתתפים חומר הלימוד, המורים והתלמידים… ואולם לצד המעגל הזה קיים מעגל חיצוני רחב יותר, שבו מעורבים גורמים נוספים כמו הורים, קובעי מדיניות, כותבי ספרי לימוד, פסיכולוגים, בוחנים ומאבחנים, עמותות מתערבות האווירה החברתית היחס לסביבה ואורינטציה חברתית ותרבותית…"
תוכנית התחל"ה מחפשת גם את ההשקה בין שני המעגלים בין המעגל הישיר של הדיאלוג למעגל העקיף. התוכנית כולה נבנית בשיתוף פעולה מתמשך בין המכון הדמוקרטי, ג'וינט אשלים ובין משרד החינוך. תהליכים אלה של בניה משותפת בהם שותפים גם אנשי הצוות של בתי הספר הפועלים בשטח (מנהלים ומורים) לבין כל הגורמים מכריח את כל הנוגעים בדבר להיות במפגש – ברגעים בו המפגש הזה מצליח להיות דיאלוגי בין כל הגורמים קורה הנס ונפתחות האפשרויות היצירתיות לקיומו של המודל המאתגר את המערכת בתוך המסגרות הפורמליות של הבגרות. דיאלוג שכזה בין כל הגורמים (משרד החינוך: מפמ"ר המגמה, ואגף א' לחינוך על יסודי, ג'וינט אשלים, המכון הדמוקרטי ובתי הספר) שכל אחד מהם הינו ייחודי, מחזיק אג'נדה, דרכי עבודה, תפיסת עולם, רציונאל עבודה, הינו מורכב ומייצר אתגרים גדולים. לצד זאת אני רואה ביכולת ליצור מרחב דיאלוגי איכותי במרחבים אלה כר התפתחות המותח את גבולות המוכר גם שלי כאשת מקצוע וגם של המודל. הצלחנו (לא תמיד ולא כל הזמן) במאמץ רב ובעבודה קשה ליצור דיאלוגים משמעותיים, בהם ניתן להקשיב לעמדות שונות, לראות את הערך שבהן ולהגיע להכרעות שלוקחות בחשבון את המרחב החדש שנוצר.
אינני רוצה לטעון שהתהליכים הללו כולם בכל המעגלים פשוטים ולא פעם המפגש אין בו איכות דיאלוגית אלא איכות שרואה באחר אובייקט. אבל יש מאמץ גדול לפרום את המארג הקבוע, להתעקש על השתתפות פעילה, נוכחת המכירה באחרות ומתוכה נולדים רגעים של הוויה של יצירה ושל משמעות. הקשר הדיאלוגי יוצר שינוי אצל המשתתפים בו. השינוי נוצר תוך כדי היווצרות הקשר. תהליך יצירת הקשר הדיאלוגי הוא למעשה תהליך של יצירה משותפת.
כך שהעיקר בדיאלוג בהתחל"ה הוא אכן אותה הקשבה ליש על מכלול צורותיו וטעמיו. היש הפנימי האישי הייחודי לכל אחד ואחת, היש שנוצר במפגש האנושי הבין אישי, היש שנוצר במפגש עם ידע עולם, היש הנוצר בקבוצה. היש שיוצר הוויה, נוכחות, ומכך גם תהליכי למידה והתפתחות.
