5 – בובר – זיקה
– "ומה עם הניכור? תראו איך במקום להסתכל אחד בשני, ואנחנו יושבים במרחק של שתי שורות, אנחנו מתכתבים דרך מכשיר אלקטרוני, וזה שאנחנו לא זוכרים איך קוראים לו, למרצה, קשור לניכור הזה מאד"
– "ועכשיו הוא מדבר על מרטין בובר 
, והוא אמר שבובר טען שבעידן המודרני הגיעה בעיית האדם לשיא חסר תקדים. המציאות של התפוררות הצורות המסורתיות של החיים החברתיים כמו השבט, החמולה והמשפחה, מצד אחד, והתפתחות העולם הטכנולוגי, המערכות הכלכליות הגדולות ומוסדות המדינה המודרנית שהאדם היחיד אין לו שליטה בהם, והם בעצם גולם שקם על יוצרו, מצד שני, יוצרים מצוקה אנושית גדולה של ניכור, חוסר אונים, בדידות והעדר משמעות לחיים"
– "אני מאד מכיר את בובר, מהשומר הצעיר, קראנו המון טקסטים שלו ולמדנו אותו ועליו, הוא היה סופר והוגה דעות יהודי שנולד בוינה ונפטר בירושליים. הוא ניסח את "הפילוסופיה הדיאלוגית" שהשפיעה על הרבה הוגים ותנועות חברתיות, כמו השומר הצעיר. התכלית של הפילוסופיה הדיאלוגית, עד כמה שאני זוכר, היא לברר מהו אותו תחום הביניים שבין אדם לרעהו, שבין אדם לעולמו ומתוך זה גם בין אדם לאלוהיו. היינו אומרים אז שהפילוסופיה הדיאלוגית היא חיפוש דרך אל הוויה אנושית אותנטית שנוצרת בדיאלוג"
– "ואיך הדיאלוג הזה יכול להתמודד עם הניכור? איך הוא יכול להתמודד עם חוסר האונים, הבדידות והעדר המשמעות של החיים שלנו בתוך העולם הדיגיטלי ומחוץ לו?"
– "בובר טען כי יחסי "אני – אתה", יחסים של דיאלוג, מצויים במרחב המתקיים בין שני בני אדם ומכיל את שניהם. הם אינם מוגדרים וכבולים על ידי העולם המדעי טכנולוגי שבו הם חיים, אלא יש להם ממשות אנושית והיחסים האלה הם שבונים את האדם כאישיות יוצרת, מכריעה ומרגישה"
– "עכשיו אני לא מבין, הוא אמר שעל פי בובר הדיבור הוא מרחב הקיום של הרוח האנושית ובאין דיאלוג אין קיום לאדם כיצור רוחני"
– ״נטע מבקשת ממנו שיסביר …אני אף פעם לא מעיז לשאול שאלות כאלה, אני מפחד ממה יחשבו… ״
– "שאתה מה? שאתה טיפש? אתה טיפש אם אתה מפחד שיחשבו שאתה טיפש "
– ״עכשיו את לא מקיימת איתי יחסי אני אתה, את לא מקיימת איתי זיקה "
– ״תשימו לב, יחסי "אני אתה" מזמנים לאדם יכולת להיות יצור רוחני. לזיקת "אני אתה" של בובר יש כמה מאפיינים: מתקיימים יחסי גומלין בלתי אמצעיים, היא אינה סופית, היא מתרחשת בחלל ובזמן שלא תמיד מוגדרים ולא בהכרח ניתנים לתיאור ולכימות"
– "זה מאוד דומה לדיאלוג הדיגיטלי שלנו מבחינת הבלתי אמצעיות, האינסופיות ומבחינת החלל והזמן הלא מוגדרים"
– "נכון, אבל כמו שאמרתי קודם הדיאלוג הדיגיטלי הוא הזדמנות לדיאלוג אבל גם סכנה לדיאלוג. בובר טען שאנחנו משלמים מחיר כבד בעידן המודרני הטכנולוגי: המחיר האנושי והמוסרי הכרוך באובדן האני ובתפיסה אובייקטיבית ומנוכרת של המציאות, כולל השימוש והניצול של בני אדם אחרים לצרכים כמו שליטה, רווח כספי, סיפוק יצר ובניית אגו"
– "עכשיו הוא התייחס לזיקת "אני-לז", שבובר העמיד אל מול זיקת "אני-אתה". זיקת "אני-לז", היא השם שהוא נתן ליחסי הסובייקט-אובייקט המנוכרים והאינסטרומנטליים, שמאפיינים את העידן המודרני והטכנולוגי. לדעתו, והחתירה לזיקת ה"אני-אתה" מזמנת לאדם יכולת להיות יצור רוחני ולהתמודד עם האינסטרומנטליות של העידן הטכנולוגי"
– ״ובאפן פרדוקסאלי הדיאלוג הדיגטלי, שהוא טכנולוגי מאד, הוא, אולי, באמת הזדמנות, בגלל האינסופיות והבלתי אמצעיות שלו, להוויה שבובר תאר במשפט מאד יפה שלו 'חיים פריכים אלה שבין הלידה ובין המיתה יכול שיהיו בהם תכלית: אם דו-שיח הם במחשבה, באמירה, בעשייה, ביצירה ובהשפעה. אם הקריאה מגעת ובאה אלינו והמענה חוזר ובא מאיתנו, שוב יש מקום לחיי אנוש בעולם'״
– ״ואני חושב שמה שגיל אמר לך קודם מאד קשור לזה. אפשר לקיים זיקה, זאת אומרת להקשיב לקריאה ולענות לה גם בווטסאפ ואולי אפילו יותר בווטסאפ"
