הקשבה – הכוונה להקשבה פנימה, רק כשאדם לומד להקשיב פנימה הוא יכול באמת להקשיב לאחר. עד אז הוא מקשיב מתוך ריצוי, מתוך כוח אנרציה, הוא לא באמת מבין את האחר. רק אחרי שלומדים להקשיב פנימה, האני מוגדר ואז אפשר לראות את האחר. אם לא נבחן את העולם שבתוכנו לא נכיר אף פעם את הטבע האמיתי של המציאות.
חופש – הדבר הכי בולט בגיל ההתבגרות הוא הימנעות, והימנעות יכולה להיות כל כך אקראית; מישהו יכול להפסיק לנגן, לנתק יחסים מיטיבים, זה כל כך עדין. ילד יכול להיכשל בבית ספר, מורה אחת אמרה שהוא לא מספיק חכם או בצורה בוטה יותר אמרה שכלום לא יצא ממנו, ומאז הוא נמנע מלהיות אדם חכם, מהצלחה. כדי לעזור לאנשים צעירים להיות חופשיים, אנחנו מסתכלים על המקום שבו הם נמנעים, ותמיד יש מקום כזה. הרעיון של חופש הוא לראות בתוך כל סיטואציית חיים יותר מאפשרות אחת לפעולה, רק שיגלגלו בראש רעיון חדש, שיחשבו על עוד אפשרות, חוץ מלהגיד אני לא טוב בזה, שיגידו עוד משהו. אולי אפשר לבדוק את זה שוב, אולי אני טוב בתחום אחר ואפשר לנייד יכולות שיש לי שם?
יצירתיות – זה משהו לא שגרתי, חדשני, ייחודי שבעיקר יושב על אותנטיות. אם אתה תהיה אותנטי ולא תתן לקונבנציות לנהל אותך אתה תהיה יצירתי, כי הדרכים שבהם תתמודד עם דברים יהיו אורגניות, אתה תגלה תושייה, יזמות, המצאה. זה יעבוד מהפנים החוצה. אבל אם תעבוד מהחוץ פנימה לא תהיה יצירתי – תהיה קונפורמי. הרבה פעמים מתייחסים ליצירתיות כאל משהו נשגב ששייך לאמנים, או לתחומי האמנות, אבל זו הוויה ממשית. היא יכולה להתממש גם בפעולה במציאות, גם ברעיון, בחוויה אינטלקטואלית, רגשית. היא לאו דווקא מכוונת תוצר, היא פשוט פעולה, (מחשבה היא גם פעולה). יצירתיות מופיעה, היא לא נפרדת, היא לא תבלון של החיים, היא לא קישוט, זו דרך חיים, חוויה קיומית.
