גיליון 07
דצמבר 2018

דיאלוג

מגזין המכון הדמוקרטי

תקשורת מקרבת ככלי להובלת תהליכי שינוי בגיל הרך

|מאת: ד”ר ענת פורת

לאחר תקופה ארוכה של עשייה חינוכית במגזר הציבורי, בגני ילדים, נקרתה בדרכנו, תחום הגיל הרך במכון, ההזדמנות להרחיב את מעגל ההשפעה גם לגילאי לידה עד שלש.

למרות החשיבות הרבה של תכניות חינוכיות איכותיות לגיל זה, רק בימים אלה התקבלה הצעת חוק המתייחסת לרישוי ופיקוח על מסגרות חינוכיות מתחת לגיל שלש. הצעת החוק התקבלה לאחר לחץ ציבורי שנוצר בשנים האחרונות, בעקבות דו”ח ועדת טרכטנברג ובגלל אירועים קשים של פגיעה בפעוטות במסגרות לא מפוקחות. למרות הידע המחקרי הרב על חשיבות תקופת גיל זו ועל השפעת תכניות התערבות חינוכיות איכותיות על התפתחות הילדים בהווה ובעתיד, אין עדיין הסדרה, תקצוב נאות ופיקוח חינוכי מתאים במסגרות חינוכיות.

יצאנו לדרך, המכון הדמוקרטי וארגון ויצו מתוך כוונה ליישם במעונות תכנית התערבות המדגישה את קיומן של מערכות יחסים הדדיות ודיאלוגיות בין כל השותפים במעון (מבוגרים וילדים) והתאמת המסגרת החינוכית למאה ה -21. החיבור עם ארגון ויצו, שהוא ארגון מוביל בהפעלת מעונות בישראל, חידד את ההבנה שאחת הבעיות הקשות (הקיימת ברוב הארגונים המפעילים מסגרות לגיל זה) הפוגעות באיכות המסגרות החינוכיות לגילאי לידה עד שלש היא העזיבה הגדולה של מטפלות את התפקיד. תחלופת המטפלות מקשה על התמקצעות וקיימות הידע הנרכש בתהליכי ההתערבות השונים. יצאנו לדרך, כשבבסיס תיאוריית השינוי שלנו עומדת ההנחה שכל שינוי חינוכי במעונות יהיה משמעותי רק אם תהיה לו קיימות, באמצעות מטפלות האוהבות את עבודתן ומעוניינות לעשות אותה לטווח ארוך.  

 

יותר מכך, מטפלות שבמהלך עבודתן תחוונה נראות והערכה מצד הארגון ותזהנה את עבודתן כמשמעותית, תוכלנה לייצר במסגרת החינוכית חוויה דומה עבור הילדים שבאחריותן. במאמר זה אתאר את גישת ‘תקשורת מקרבת’ ואדגים כיצד גישה זו תומכת במערכת יחסים במעון שמאפשרת למטפלות לחוות כבוד, משמעות והשפעה, וכיצד המודל על ארבעת מרכיביו מהווה בסיס לרצף תהליך השינוי שאנו מובילים במעונות.

‘תקשורת מקרבת׳, ובשמה הבינלאומי, ‘תקשורת לא- אלימה’, היא תפיסת עולם הטוענת שבכל בני האדם קיימת היכולת ליהנות מנתינה וקבלה מתוך חמלה. ד”ר מרשאל רוזנברג, פסיכולוג אמריקאי, שיצר את הגישה, עסק ביישוב סכסוכים ובקידום השלום בעולם.

מהי תקשורת מקרבת?

‘תקשורת מקרבת׳, ובשמה הבינלאומי, ‘תקשורת לא- אלימה’, היא תפיסת עולם הטוענת שבכל בני האדם קיימת היכולת ליהנות מנתינה וקבלה מתוך חמלה. ד”ר מרשאל רוזנברג, פסיכולוג אמריקאי, שיצר את הגישה, עסק ביישוב סכסוכים ובקידום השלום בעולם. הפרקטיקה שלו ליצירת יחסים היא באמצעות דיבור והקשבה המובילים אותנו לנתינה מהלב, לאנושיות ולחיבור משמעותי וחומל עם עצמנו ועם האחר.

‘תקשורת מקרבת’ מאפשרת לנו לנהל יחסים בינאישיים יעילים בזכות היכולת להתבונן על הרגשות והצרכים העמוקים שלנו ושל האחרים. במקום לעסוק בשיפוטים על עצמנו ועל העולם ולהגיב באופן אוטומטי ומרחיק, השפה המקרבת מאפשרת מודעות, הקשבה וביטוי עצמי מדויק. זוהי הקשבה הגוררת עמה נתינה מהלב והעשרת החיים של השותפים ליחסים.

המודל היישומי של הגישה מתמקד בארבעה שלבים המסייעים הן להקשבה אמפטית והן לביטוי עצמי כן ובהיר.

ההנחה של תקשורת מקרבת היא שכל התנהגות אנושית נובעת מתוך צורך פנימי אשר מניע אותנו לפעולה. כאשר צרכים אלה מתמלאים, רגשות חיוביים ממלאים אותנו וכאשר הצרכים שלנו אינם מתמלאים, נוצרים בנו רגשות שליליים ואנו מחפשים דרכים, לא תמיד מקרבות, למלא אותם.

ההנחה של תקשורת מקרבת היא שכל התנהגות אנושית נובעת מתוך צורך פנימי אשר מניע אותנו לפעולה. כאשר צרכים אלה מתמלאים, רגשות חיוביים ממלאים אותנו וכאשר הצרכים שלנו אינם מתמלאים, נוצרים בנו רגשות שליליים ואנו מחפשים דרכים, לא תמיד מקרבות, למלא אותם. ד”ר רוזנברג טוען ש “אנחנו מורגלים לחשיבה על מה לא-בסדר באנשים אחרים כאשר הצרכים שלנו אינם מקבלים מענה” (עמ’ 66). תפיסת העולם כבסדר/לא בסדר או צודק/לא צודק גורמת ניכור לצרכים שלנו ושל האחרים ומייצרת ביקורת על האחר והשקעת אנרגיה בהגנה ובהתקפה. כאשר אנו מביעים צרכים ולא מדברים בדרך שיפוטית ופרשנית על אירועים נאפשר לאחרים להגיב בחמלה לצרכים שלנו. כאשר מתקיימת שיחה על רגשות וצרכים גדלה האפשרות למציאת דרכים מגוונות למלא את הצרכים של כולם.

תקשורת מקרבת, כמו התרבות הדמוקרטית, מאפשרת יצירת יחסים בארגון המושתתים על ערכים של הקשבה, השתתפות, דיאלוג וכבוד לאחר. ערכים אלה מאפשרים לפרט ולקהילה חוויה של נראות, משמעות והשפעה.

מרשאל רוזנברג מסביר ומדגים מהי תקשורת מקרבת:

תקשורת מקרבת ככלי בתהליך השינוי במעונות ויצו

בתהליך השינוי שאנו מלווים בארגון ויצו גישת התקשורת המקרבת משמשת לנו כהשראה בשני צירים: ציר היחסים וציר השינוי הארגוני.

ציר היחסים

מעונות יום הם מסגרות מרובות קונפליקטים. מספר מטפלות הנמוך מהתקן, דאגה רבה לבטיחות הילדים, התמודדות עם הורים, שכר נמוך וצוות מתחלף, גורמים למטפלות וגם למנהלות המעון (ולעיתים גם למפקחות) לצבור רגשות שליליים וצרכים לא מסופקים. מודל התקשורת המקרבת מייצר עבור הצוות כלי ליצירת יחסים מקרבים ומאפשר לפתור את הקונפליקטים בחמלה.

גישת התקשורת המקרבת מסייעת למנהלת לעבור מתפיסה הרואה את המחנכת-מטפלת כאובייקט ואת התנהגותה כ’לא בסדר’ או ‘לא צודקת’ להתייחסות אל המטפלת כאל אדם, כבעלת צרכים החשובים באותה מידה כמו צרכי המעון.

1- יחסי מנחה – מנהלת: המנחה משתמשת בשפה המקרבת כדי להקשיב לצרכי המנהלת, לזהות את הצרכים הלא מסופקים שלה ולהגיב באמפתיה. דוגמא לשימוש במודל ליצירת יחסים במהלך הליווי היא יצירת הסכמות בתחילת שנה. לאחר זיהוי צרכי המנהלת וצרכי המנחה, כל אחת מנסחת בקשות ספציפיות המתוות את הדרך לעבודה המשותפת. ההנחה היא שניסוח בקשות בהתאם לצרכים החשובים לכל אחת מהשותפות יאפשר להן לקבל את הבקשות זו של זו או להתאים אותן באופן הדדי.

2- יחסי מנהלות – צוות: קונפליקטים עלולים להיווצר כאשר הצוות אינו פועל בהתאם להסכמות או באופן שאינו מקצועי דיו. גישת התקשורת המקרבת עשויה לסייע לשנות את הפרספקטיבה של המנהלת, מהתייחסות להתנהגות הצוות כ’לא בסדר’ או ‘לא צודקת’ להתייחסות אל הצוות כאל סובייקטים, כבעלי ‘צרכים’ החשובים באותה מידה כמו צרכי המעון. התייחסות מכבדת כזו אל הצוות מאפשרת יצירת דיאלוג וחיפוש פתרון שייתן מענה לצרכים של הפרט ובו זמנית לצרכי המעון. מרכיבי המודל של תקשורת מקרבת עשויים לשמש כפיגום לשיחה אמפתית.

3- התמודדות עם משבר/קונפליקט: גישת תקשורת מקרבת תופסת קונפליקטים כמייצרים הזדמנויות ללמידה. המנחה מסייעת למנהלת לזהות את רגשותיה סביב הקונפליקט ואת הצרכים הלא מסופקים שלה ושל שותפתה לקונפליקט. בדרך זו מתחדדת ההקשבה לנקודות המבט השונות של השותפות לקונפליקט. מהלך מקדים זה עשוי לאפשר למנהלת להתמודד עם שותפתה לקונפליקט בדרך אמפתית.

ציר השינוי האירגוני

בתהליך הליווי של המעון השתמשנו במהות וברצף של מודל התקשורת המקרבת כדי לייצר תהליך אורך ספירלי שיש בו התבוננות עמוקה פנימה ואחריה פעולה המייצרת שינוי.

1- זיהוי נחת ואי נחת – השלב הראשון של התהליך מקביל לשלב הראשון במודל התקשורת המקרבת. המנחה, המנהלת והצוות ‘מתבוננים’ ביחד במצבים ואירועים במעון שגורמים לנחת ואי נחת. הצוות מתאמן לעבור משפה של תלונות והסתכלות על התנהגויות כרצף של בסדר-לא בסדר, לתיאור מצבים ואירועים ללא פרשנות ושיפוטיות. בשלב זה אנו עוסקים גם בחלימה (מה יגרום לי נחת?) ומציירים את המעון כפי שהיינו רוצים לראות אותו.

2- התמקדות בצרכים – זיהוי הצרכים שעומדים בבסיס הנחת ואי הנחת (שתוארו בשלב הקודם). שלב זה מקביל לשלב השלישי במודל התקשורת המקרבת. בשלב זה אנו מזהים יחד את הצרכים המסופקים והלא מסופקים של הצוות והשותפים (הורים, ילדים). המעבר לזיהוי צרכים בשלב זה מאפשר חקירה עמוקה והבנה של הגורמים לאי הנחת. נוצר מעבר משיחה שבה “מישהו היה צריך לעשות משהו עבורנו אבל הוא לא עשה” להתבוננות פנימית העוסקת ב “מה חשוב לי שיקרה כאן”.

3- תכנון סדירויות – שלב זה מקביל לשלב הבקשות במודל ‘תקשורת מקרבת’. בשלב זה מתקיימת חשיבה השתתפותית ובחינת אפשרויות מענה לצרכים הלא מסופקים. הצוות שואל את עצמו: מה אנחנו יכולות לעשות כדי למלא את הצרכים שלנו? ההבנה העיקרית המשתקפת בשלב זה היא, שאפשר למצוא יותר מדרך אחת כדי לענות על צורך לא מסופק. הסדירויות הנבחרות הן התנהגויות אישיות וארגוניות התומכות ברעיונות שהועלו בצוות והן המאפשרות לצרכים להתמלא. שלב זה מזמין השתתפות, קהילת לומדות ו’נתינה מהלב’. פרקטיקות המשתמשות בחכמת הקבוצה לתכנון סדירויות באמצעות דיאלוג קבוצתי מאפשרות תחושת ‘בעלות’ של הצוות על ההחלטות ועל המסגרת החינוכית ולכן גם אחריות לביצוע ההחלטות.

אימון בתפיסת העולם המקרבת ובפרקטיקות שלה עשוי ליצור שינוי טרנספורמטיבי בדרכי התקשורת, ביחסים אך גם בדרכי העבודה ולהפוך את צוות המעון למקצועי יותר.

לאורך כל התהליך ניתן מקום לביטוי רגשי ולהתבוננות פנימה. למרות שהמודל מתייחס לביטוי רגשי כשלב בשיחה, בתהליך שינוי ארגוני יש מקום לשלבו בהזדמנויות שונות. ההתייחסות לרגשות מאפשרת פתיחות, אינטימיות אך גם הקלה, כיוון שביטוי רגשי מסייע ‘לפנות’ את הרגשות השליליים הנוצרים במצבי אי נחת.

הרצף המתואר כאן מאפשר לצוות המעון להתמודד בדרך יעילה, דיאלוגית ויצירתית עם מוקדי אי נחת שלהם. הרצף אינו חד פעמי אלא ספירלי והופך להיות דרך להתבוננות רפלקטיבית על חיי היומיום במעון. כדי להפכו לתהליך מקיים ביחסים וגם בתהליך השינוי הארגוני, יש לפתח פרקטיקות וסדירויות שיאפשרו לצוות להחזיקו לאורך זמן. אימון בתפיסת העולם המקרבת ובפרקטיקות שלה עשוי ליצור שינוי טרנספורמטיבי בדרכי התקשורת, ביחסים אך גם בדרכי העבודה ולהפוך את צוות המעון למקצועי יותר.

מקורות:

רוזנברג, מ’ (2009). תקשורת לא-אלימה, תקשורת מקרבת, שפה לחיים. רמת גן:פוקוס

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

13 + 7 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות