גיליון 07
דצמבר 2018

דיאלוג

מגזין המכון הדמוקרטי

מי מחליט? דיאלוג עם המשילות – לומדים מאוסטרליה ועושים בישראל

|מאת: תומר גקלר

 

 

רק באמצעות קבלת החלטות קולקטיבית ופתרון בעיות באמצעות שיתוף פעולה יוכלו תושבי דרום אוסטרליה להקים חברה שתשקף את הערכים שלנו.

“הצהרת מדיניות רפורמת הדמוקרטיה מכירה בכך שלאזרחים יש גם את הזכות וגם את האחריות להיות מעורבים כאשר דנים בנושאים מכריעים שהמדינה שלנו צריכה להתמודד עימם. רק באמצעות קבלת החלטות קולקטיבית ופתרון בעיות באמצעות שיתוף פעולה יוכלו תושבי דרום אוסטרליה להקים חברה שתשקף את הערכים שלנו.”

כך נפתח מדריך “Better Together״ לעובדי ממשל של ממשלת דרום אוסטרליה. הציניקנים שביננו בוודאי ירימו גבה מול החזון שמשתקף מהשורות הללו ויאמרו שאין סיכוי שאכן ניתן לקבל החלטות באופן קולקטיבי, בעלי הניסיון יגידו שאולי זה רעיון יפה אבל בסופו של דבר צריך מבוגר אחראי שייקח את המושכות לידיים, ואחדים פשוט יגידו שמראש המחשבה הדמוקרטית כצורת שלטון היא רעיון גרוע ששייך לחוגים פוליטיים לא פופולריים.

המונח שיתוף ציבור חדר לתודעה הישראלית בשנים האחרונות בעיקר סביב תהליכי שיתוף רחבים שנעשו בעיקר בהקשר של קידום פרויקטים העוסקים בנייה או תחבורה, מרביתם של תהליכי השיתוף הזמינו את הציבור לקחת חלק במפגש וחלקם הקטן התקיים ברשת הוירטואלית. הטענות המרכזיות אל מול תהליכים אלו, למרות שמרביתם יצאו לדרך מתוך כוונה כנה (ככול הנראה) לשמוע את הציבור היא, שלא ברור באיזה אופן השפיע הציבור על קבלת ההחלטות אם בכלל, לא ברור באיזה אופן נבחרו המשתתפים לתהליך והאם הם אכן מייצגים את הלכי הרוח של כלל הקבוצות בציבור, או שלעיתים הנושא שבו הציבור הוזמן להשתתף היה לא חשוב או לא רלוונטי מבחינת המשתתפים.

כך למשל מעידה עובדת קהילתית שהשתתפה בתהליך שיתוף ציבור סביב פרויקט בתחום התחבורה. “הזמינו אותנו לתהליך שיתוף בתחום התחבורה הציבורית, כמובן ששמחתי להזדמנות שנתנו לנו לקחת חלק, חשבתי שיאפשרו לנו להשפיע על תוואי הרכבת או מיקום התחנות, אבל בסוף הדבר היחיד שהתייעצו אתנו עליו הוא הצורה של תחנות ההסעה, וגם לגבי הסוגיה הזו אני לא בטוחה שהקשיבו לנו. אני ממש לא בטוחה שאגיע לתהליכים האלו שוב”.

אולי העדות הקטנה הזו מעידה על כל ההבדל בעוד שממשלת דרום אוסטרליה (והם לא היחידים שמיישמים תהליכים כאלו) ניגשת לתהליכי שיתוף ציבור מתוך אמונה כנה שידע שהציבור מחזיק באמת יכול להועיל ליישום העתידי, חלק גדול מהתהליכים שנעשו בארץ התקיימו מתוך רצון לרצות הלכי רוח ציבוריים או להעניק נקודות למשרד הממשלתי או לרשות שביצעה אותם. ההבדל הקטן הזה משפיע בסופו של דבר על התהליך כולו וחשוב מכך על האופן שבו הציבור תופס את התהליכים הללו. ככל שתהלכי השיתוף יתרבו והציבור יבין שהשתתפות בתהליכים הללו אכן מביאה לשינוי משמעותי במציאות, כך הסיכוי שהם יהפכו לחלק אינהרנטי בתרבות במקום לאירועים חד פעמיים יגדל.

שיתוף ציבור איכותי דורש מהלכי תכנון דקדקנים הדורשים הכרות עם הקהילה המקומית, ניתוח בעלי העניין, רמת השיתוף הרצויה, כלי השיתוף ועוד אלמנטים רבים אחרים אשר דורשים ידע ומיומנות הנחייה. אך מעבר לכל אלו נדרשת מנהיגות,

כאן המקום לומר שכמו בכל תחום כוונה כנה בלבד איננה מספיקה באוסטרליה (בפרויקט Better Together הממשלתי), לונדון (בפרויקט citizenlab) ובערים רבות אחרות פיתוח תחום שיתוף הציבור דרש הקמת תשתיות ארגוניות ואינטרנטיות משמעותיות. הסיבה לכך היא ששיתוף איכותי איננו מסתכם בלהזמין 100 תושבים למתנ”ס המקומי ולשאול אותם לדעתם או להפיץ סקר בפייס- בוק או ברשת חברתית אחרת. שיתוף ציבור איכותי דורש מהלכי תכנון דקדקנים הדורשים הכרות עם הקהילה המקומית, ניתוח בעלי העניין, רמת השיתוף הרצויה, כלי השיתוף ועוד אלמנטים רבים אחרים אשר דורשים ידע ומיומנות הנחייה. אך מעבר לכל אלו נדרשת מנהיגות, כן מנהיגות אותה מילה שחוקה שאנחנו חוזרים עליה השכם וערב. אבל במילה הזו טמון הבדל נוסף, בעוד שהמילה מנהיגות בהקשרה הישראלי נתפסת לא פעם בהקשרה הצבאי או כפי שחלק מהמועמדים לבחירות המקומיות מכנים את עצמם בולדוזר. המנהיגות שתקדם תהליכי שיתוף היא מנהיגות שמכירה בכך שלא כל הידע נמצא אצלה והיא או הוא איננו חוששים לפנות לציבור ולשמוע לדעתם ואף לאפשר להם להכריע במקרים מסויימים. מנהיגות מקומית או לאומית שתשכיל לבחון יישום של תהליכי שיתוף –  לא רק שתשפר את התוצאות בעזרת הידע הציבורי, אלא תזכה לחזק את החוסן הקהילתי ולשפר את הדיאלוג בין התושבים לבין עצמם ובינם לבין הרשות.

בשנה וחצי האחרונות עשה המכון צעדים משמעותיים על מנת לפתח את המתודולוגיות של התחום הזה ברשויות המקומיות. האתגר האמיתי בתכניות אלו הוא לתת למנהיגות המקומית את הביטחון שהיא יכולה לשתף תושבים בלי לאבד את הרגליים והידיים.

אחד התהליכים המעניינים בארץ בתחום זה שהמכון שותף לו מתקיים בירושלים בהובלת עיריית ירושלים והחברה למתנסים. ירושלים ידועה שנים כרשות שמקדמת תהליכי בינוי קהילה אינטנסיביים ובתוך זה גם תהליכי שיתוף ציבור. יחד עם זאת, כאשר מנסים להטמיע את תפיסת ההשתתפות בקרב 10,000 עובדי עירייה שבדרך כלל עובדים במבנה היררכי למדי, נתקלים בלא מעט קשיים.

על מנת להתמודד עם האתגר הזה משקיעה עיריית ירושלים משאבים בהכשרה ובליווי של עובדים ברשות. בשנה האחרונה המכון הוביל שלוש הכשרות שונות לעובדי עירייה בתחום של השתתפות ציבור. האחרונה והמעניינת ביותר מבניהן מתקיימת בימים אלו במסגרת המעבדה לקהילתיות ירושלמית. המעבדה היא פלטפורמה להכשרה אינטנסיבית בתחום בינוי קהילה ושיתוף ציבור למנהלים קהילתיים בירושלים. בתוך תהליכי ההכשרה נחשפים צוותי המנהלים לתפיסות ולכלים מתחום בינוי קהילה והשתתפות ציבור במטרה לאפשר להם לייעל את התקשורת והיחסים שלהם אל מול התושבים. המכון מוביל את תחום שיתוף הציבור בהכשרה יחד עם שני גופים מקבילים העוסקים בבינוי קהילתי – מני כץ, יעוץ ופיתוח אירגוני בע״מ, ותקשורת קהילתית – בהובלת ״בינה יתרה״.

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

14 + 6 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות