גיליון 07
דצמבר 2018

דיאלוג

מגזין המכון הדמוקרטי

דיאלוג למתחילים – דיאלוג בתוכנית התחל”ה
(התמחות, חונכות, למידה)

|מאת: מיכל גרף

 

 

 

דיאלוג… זהו זרם של משמעות הזורם בינינו ודרכינו. הוא יכול להתקיים בין האדם לבין עצמו בין האדם לבין אנשים אחרים שניים ויותר.

“כל מפגש הוא מפגש. משמע, נושא הוא את סוד הנוכחות הנדלק בלבו. וזה נכון גם כאשר לכאורה לא חשים בדבר יוצא דופן. ויחד עם זאת ישנה איכות מיוחדת של מפגש שאנו מתוודעים אליה לפעמים, ושנושאת ברכה מיוחדת של ערנות וריפוי. באותה שעה אנו לומדים להכיר את האיכות הדיאלוגית” דני לסרי

טלפון שמבקש ממני לכתוב כתבה למגזין של המכון. והנה אני כמעט אומרת לא! העומס, והכתיבה שאינה קלה לי, והיום יום, ומי אני שאכתוב. ומעבר לקו נשמעת מילת הקסם – הנושא הוא דיאלוג. מילת הקסם – כי בעבורי זהו המסע הגדול של הצמיחה וההתפתחות. כבר שנים שזהו המסע האישי-מקצועי שלי. רגעי דיאלוג. והנה נקרתה לי ההזדמנות להיות בדיאלוג על דיאלוג – איך אסרב? אז לא מסרבת. ונותנת מענה חיובי. הטקסט הזה נכתב כדיאלוג מתמשך – ביני לבין עצמי, ביני לבין אנשים שמסביבי, ביני לבין הסביבה והעולם. ובטח יתחיל וימשך בתוכי ומקווה שגם קצת בתוככם.

אחרי הרבה מאד קריאה ונסיון להמשיג מהו דיאלוג אני אוהבת את הפירוש של דני לסרי זה המתייחס לכך שהמפגש הוא העיקר, מרחב שבו נולד דבר חדש הפורץ את גבולות האחרות והזרות ומייצר משמעות נוכחות וחיות. זהו זרם של משמעות הזורם בינינו ודרכינו. הוא יכול להתקיים בין האדם לבין עצמו בין האדם לבין אנשים אחרים שניים ויותר.

מגילאי בית הספר אני בעיקר זוכרת מחד מרחבים בהם הדיאלוג היה חסר ומאידך מרחבים של דיאלוג עמוק. בית הספר היה מקום שבו לא התקיים דיאלוג ביני לבין עצמי ביני לבין המבוגרים ביני לבין תלמידים אחרים. הייתה שם מיקשה אחת של ידע חיצוני שאין בו פשר ועניין, היתה הפסקה שהיה צריך להיות בה הכי טובה במשחק בחבל /קפיצה בגומי, היו מורים שניתן היה לצחוק עליהם שהיו בעלי האוטוריטה של הידע והמשמעת, הייתי נעלמת לעצמי ולסביבה. ולצד זה, אני ילדה שקוראת – המון, יצרתי דיאלוג מתמשך עם הספרים והדמויות. מפגש של אוזניים כרויות עם חברה קרובה. שיחות שנוגעות בהוויה, שחושפות, שמייצרות משמעות מתוך ההקשבה העמוקה אליה – אלי וחוזר חלילה.

בהמשך חיי חיפשתי דרך לחבר בין המרחבים האישיים והמרחבים המקצועיים ליצור ביניהם דיאלוג. חיפשתי מקומות תעסוקה שאיתגרו את החוויה שלי מבית הספר. חיפשתי מקומות שבהם לדיאלוג היה מקום ומרחב להתהוות. חיפשתי את התמצית של בובר: “מי ששרוי ועומד בזיקה נוטל חלק במציאות מן המציאויות, לומר: נוטל חלק בהוויה, שאינה עומדת עליו בלבד ואינה קיימת מלבדו בלבד…האישיות נודעת את עצמה בחינת נוטל חלק בהוויה, בחינת עמית בהוויה, וכך נמצאת נודעת את עצמה בחינת יש הווה…האישיות אומרת: אני ישני…” (אני ואתה/ בובר בסוד שיח ע”מ 49)

תוכנית התחל”ה המבוססת על המודל האמריקאי של ה BIG PICTURE, פועלת בשיתוף פעולה של ג’וינט אשלים, של משרד החינוך ושל המכון. באה לאפשר מוביליות חברתית ולשנות תפיסות בהתייחס למהי למידה, מהו בית ספר.

ועתה במסע החיפושים – יש לי את הזכות להיות שותפה בבנית מודל התחל”ה. תוכנית התחל”ה המבוססת על המודל האמריקאי של ה BIG PICTURE, פועלת בשיתוף פעולה של ג’וינט אשלים, של משרד החינוך ושל המכון. באה לאפשר מוביליות חברתית ולשנות תפיסות בהתייחס למהי למידה, מהו בית ספר. המודל נותן  מענה ל – 3 יסודות: המענה לפרסונליזיציה – להכרה בייחודיות האנושית האישית, ולאפשרות לביטוי במציאות שנובע מכך, מענה לקשרים עם ה’עולם האמיתי’ – למידה המחוברת לפעימות החיים ולעולם, מענה לקהילתיות – למידה המתרחשת בתוך מרחב קבוצתי קהילתי המאפשר שייכות, ומעורבות.

שלושת אלה הינם גם המרכיבים המרכזיים של הדיאלוג בהתחל”ה:

בהתחל”ה אנו רוצים שהאדם יפגש עם עצמו על ייחודיותו.

בהתחל”ה אנו רוצים שהאדם יפגש עם העולם.

בהתחל”ה אנו רוצים שהאדם יפגש עם קהילתו.

דיאלוג שבא לידי ביטוי בדרכי הוראה, בדרכי הערכה, בצורת השיח, במבנים של המערכת, בקשרים בתוך ומחוץ לבית הספר. כך שכל אחד מהאלמנטים שיפורטו בהמשך יש להתבונן עליו דרך כל אלה.

 

 

תלמיד יוכל לזהות את ייחודיותו, ולנהל עימה שיח פתוח המייצר מפגש פנימי

בסיום לימודיהם הם מחזיקים ספר אוטוביוגרפי – ספר דיאלוגי אישי, המהווה תמצית של גילויים והפתעות אישיות

מפגש של האדם עם עצמו – רוג’רס טען כי המפגש של האדם עם עצמו – כרוך בהפתעה, המפגש של האדם עם חלקים שזרים לו. כאשר אנו מביטים בעצמנו מול המראה ורואים, “בעיה”, “מקרה” אנו פונים לערוץ ה”אני – לז” גם בתוך עצמנו ופוסלים את האפשרות לדיאלוג. זוכרים את הרב מויטבסק וחבילת התבן? אותו רב המתבונן בחבילת התבן ומגלה באמצעותה את קיומה של השכינה, ממחיש לנו עד כמה יחס דיאלוגי – פנימי יכול לפתוח בפנינו עולמות מופלאים של התפתחות ולמידה. ה’אני’ מפתח ערוץ דיאלוגי עם עצמו, כך שהתלמיד יוכל לזהות את ייחודיותו, ולנהל עימה שיח פתוח המייצר מפגש פנימי. לצורך כך מרכיבים מרכזיים בתוכנית התחל”ה מאפשרים מפגש של התלמידים עם עצמם – תהליכים רפלקטיביים המתחילים בתחילה בכתיבה רפלקטיבית קבועה, תרגילים המבקשים מהתלמידים להתבונן בעצמם ולשוחח שיח פנימי אישי, בהמשך לכך התלמידים כותבים כתיבה אוטוביוגרפית אישית – כך שבסיום לימודיהם הם מחזיקים ספר אוטוביוגרפי – ספר דיאלוגי אישי, המהווה תמצית של גילויים והפתעות אישיות.

ג. (תלמיד) כותב: “אתמול עשיתי פרזנטציה מול הכיתה. תמיד הייתי תלמיד שלא רואים אותו. הכי גרוע. ציונים הכי גרועים. בהכל. עשיתי פרזנטציה על מקום ההתמחות שלי – והסברתי לכולם על נדל”ן. ממש פחדתי מזה. ובסוף מה זה נהניתי מזה. פתאום הרגשתי שיש לי כוח. פתאום הרגשתי שאני מסוגל. סיפרתי בדיחה וכולם צחקו. כולם מחאו לי כפיים בסוף ואמרו לי שהיה טוב. בשביל להיות איש נדל”ן צריך יכולת לעמוד מול אנשים. נראה לי שיש לי את זה.”

בשביל ג. לא רק חווית הכוח שבאירוע הפרזנטציה הינה משמעותית אלא היכולת לעצור, ולנהל שיחה עם עצמו, שיחה שבה יש כנות ופתיחות והכרה ודרכה הוא נמצא בדיאלוג חדש ומפתיע עם עצמו.

החונכות האישית הינה מרכיב נוסף שמטרתה לסייע בדיאלוג הפנימי של התלמיד. בתהליך חונכות העומד מול החונך אינו אובייקט לחינוך, להוראה, לעיצוב התנהגות. בתהליך החונכות העומד מול החונך הינו ישות שלמה המסקרנת ומאתגרת אותו ובכך נפתח ערוץ לדיאלוג ואיתו אפשרות של צמיחה, גילוי ושינוי המובילים לסיפוק ועניין.

דוגמא לכך ניתן לראות בשיחת החונכות שבין א. (תלמיד) לבין מ. (חונכת)

א. תלמיד: ״אני לא יכול ללמוד למבחן במתמטיקה. מה היא רוצה ממני המורה הזאת. היא חושבת שיש לי את כל הזמן בעולם בשביל ללמוד רק מתמטיקה.”

מ. חונכת: “אתה יודע, התחלתי ללמוד לתואר שני והנה אני צריכה ללמוד סטטיסטיקה. למדתי בשיעורים, אבל לא הבנתי מה אומרים, לא זכרתי כלום. לוקח לי מלא זמן לפצח את זה. וזה מאד מתסכל. אני מה זה מבינה אותך”

א. תלמיד: ״אז מה עשית?”

בובר קורא לתהליך אותו עשתה החונכת הקפה והוא מגדיר זאת כמצב הכרחי לדיאלוג; המורה, המחנך יכול לראות את המצב משתי נקודות מבט, נקודת הראות שלו ונקודת הראות של התלמיד. ללא יכולת שכזו לפי בובר אין זיקה דיאלוגית. שיחה זו שמאפשרת מפגש אמיתי של שני אנשים, בה יש שיח פתוח, מהדהד, ודרכה התלמיד והחונכת יכולים להסתכל על עצמם מחדש, הם יכולים לפגוש זה את זה כאדם שלם ובכך מאפשרים אפשרות להכרה, ולשינוי.

השאלה שאנו עסוקים בה היא כיצד העולם שבחוץ הינו כר לדיאלוג, למפגש, למעבר מידע לתודעה.

מפגש של האדם עם ‘העולם – בהתחל”ה אנו מנסים לאתגר את המפגש של התלמידים עם העולם שמחוץ להם. לא עוד ידע חיצוני מנותק הקשר, שנשאר כאובייקט בעולם. השאלה שאנו עסוקים בה היא כיצד העולם שבחוץ הינו כר לדיאלוג, למפגש, למעבר מידע לתודעה.

לצורך כך אנו משתדלים לחבר כל תהליך למידה לרלוונטיות של הלומד – הלומד הוא זה שבוחר ומעצב את תהליכי הלמידה שלו ומטרותיו לצד מפגש עם העולם. התלמידים בוחרים תחום עניין ולאחר מכן תחום התמחות. במקום ההתמחות התלמידים פוגשים מנטורים – שהם אנשי מקצוע בתחומים שהתלמידים בחרו, אנשים שעוסקים בתחום באופן מעשי. מנטורים שאפשר לפעול לידם, להתבונן בעבודתם, לשוחח איתם, לשאול אותם שאלות, לבקש דיוקים והכוונות. המפגש בין התלמידים למנטורים הינו על בסיס התחום המקצועי המשותף. מתוך כך הידע נמצא בדיאלוג מתמיד והופך להיות חלק מחווית המפגש. דיאלוג שכזה עם הידע בעולם מייצר נוכחות. וכאשר אדם נוכח, עצם נוכחותו היא שעושה את הדברים שהוא עוסק בהם ל”חשובים”. בעצם העשיה של דבר מסוים לצד אדם אחר כאשר שניהם בוחרים בעשיה שכזו, מייצרת הפניה של תשומת הלב והוצאת ה’דבר’ מאזור האובייקט, לתחום הסובייקט. דבר זה מייצר תהליך שיש בו ערך ומשמעות עבור התלמיד והמנטור.

ר. (תלמידה): “בחרתי בתחום הזה של עיצוב אופנה במידות גדולות כי החברה מגדירה אותי כ’גדולה’. היו שנים שכולם צחקו עליי ועל המידות שלי. היום אני יודעת שאני יפה – גדולה. זה מי שאני. ואני רוצה להרגיש יפה בבגדים שאני לובשת. יש עוד הרבה נערות בנות גילי שהן יפות ו’גדולות’ אבל הן לא מרגישות יפות. ללמוד ככה זה כיף. אני מוצאת שאני חורשת באינטרנט וביו טיוב על אופנה למידות גדולות”

חונך מתאר את התהליך של נ. (תלמיד) וא. (מנטור) – “התלמיד יוצא להתמחות עם א. שמנהל עסק לעיצוב. התלמיד אינו מתפקד בבית הספר, מזלזל, מאחר, בשיעורים נרדם, אינו מגיב. להתמחות הוא מחויב, להתמחות הוא מגיע באופן קבוע. זה קרה כי זה תחום שהוא בחר. זה קרה כי המנטור מחויב לתחום בעצמו וכי המנטור מחויב לתלמיד. המנטור היה מוכן לבוא לפגוש את התלמיד. בפרוייקט סיום הוא הזמין אותו אליו הביתה. הוא והבת שלו סייעו לתלמיד להכין את הפרויקט. המנטור והתלמיד. היו ביחד בזה. זה יצר מחויבות הדדית. זה יצר מפגש.”

ע. מנטורית מעצבת פנים אומרת: “התלמידה שלי יודעת מי אני. זה חשוב לי שהיא תכיר אותי ואת מה שאני עושה. אני יכולה לקחת אותה לשטח אני יכולה ללמד את מה שאני יודעת למישהי שרוצה ללמוד את הדברים שגם אני אוהבת. זה כל כך מיוחד”

תהליך שכזה מוציא את הידע מחדר הכיתה, מסתמיותו והופך אותו לנוכח, לכזה שניתן לנהל איתו שיח מתמשך פנימי. 

תהליך שכזה מוציא את הידע מחדר הכיתה, מסתמיותו והופך אותו לנוכח, לכזה שניתן לנהל איתו שיח מתמשך פנימי. הידע עובר גם הוא מימד דיאלוגי, של מפגש מחודש, דרכו הידע הן עבור התלמיד והן עבור המנטור הופך להיות חדש, יצירתי, נוכח, משמעותי.

מעגל נוסף של דיאלוג שמתקיים בהקשר של הידע הינו השיח שבין המקצועות – מה קורה כאשר שיעור אנגלית נפגש עם העולם האמיתי? מה קורה לשיעור מתמטיקה? לשיעור אזרחות? לשיעור לשון? כבר עתה יש ניצנים בבתי הספר לפיתוח הוראה המבוססת על דיאלוג שחוצה דיסיפלינות. בהמשך נרצה לראות את זה מתרחב.

מפגש של האדם עם הקהילה דני לסרי כתב כי “מעגל  של אנשים הזוכרים את חירותם ומכבדים זה את זה, הופך להיות מרחב של אי-שפיטה, מקום שיש בו את ברכת השייכות ושמחת השותפות בלי הצורך לשלם מחיר באובדן האני. יש כבוד עקרוני ל”מוזרות”, הבנה של החשיבות של כל אחד, והבנה עקרונית של חשיבות הרבגוניות וההטרוגניות. זהו מעגל שעושה מקום”.

זהו המעגל שאנו רוצים ליצור בהתחל”ה – בשלב הראשון בקבוצת החונכות שמהווה נדבך מרכזי בתהליכים אותם התלמיד עובר, מרחב שבו יכול להיווצר מפגש דיאלוגי. מפגש בו התלמיד משתייך לקהילה.

ק. עסוקה מאד בציורי אנימה ובתרבות יפן בכלל. הנושא עלה לא פעם בקבוצת החונכות. בקבוצה עלה הרעיון לארגן יום אנימה בבית הספר. ק. התלהבה מהרעיון, לקחה על עצמה לארגן זאת. אך הארגון של יום שכזה נכשל. היא הביאה זאת לקבוצת החונכות בתחילה בכעס ובהאשמה כלפיהם. במסגרת קבוצת החונכות חבריה לקבוצה שיקפו לה בעדינות שלא היה מספיק פרסום ואפילו הם לא ידעו על כך. ק. ענתה כי היא חששה מפרסום, עוד הם שיקפו לה כי חבל שלא פנתה אליהם לקבלת עזרה והם שאלו עם מי היא כן עבדה. עלה ממנה כי היא עבדה לבד, לא עבדה בשיתוף פעולה עם מבוגרים ועם ילדים. הם הציעו לארגן יחד איתה אירוע שכזה ואולי להתחיל קודם בארגון יום שכזה בכיתה. כעת היא נעזרה בחונכת, ועבדה עם תלמידה נוספת שמתעניינת בנושא. הן פירסמו, תיכננו ואירגנו והאירוע הצליח מאד.

והנה נוצר היסוד של הדיאלוג, כפי שרואה אותו בובר, ההכרה ב”אחרות” של העומד מולי. כלומר, ביכולתי לראות את מי שעומד מולי כייצור אחר ונפרד ממני. לראות אותו כיחידה נפרדת, שלמה, ייחודית וחד פעמית. התבוננות זו מעוררת את הסקרנות האנושית הטבועה בתבונה האנושית והיא מעלה את הצורך להכיר, להבין לתקשר עם האחר וכך נולד הדיאלוג.

מעגלי דיאלוג שכאלה נרצה בהתחל”ה ליצור גם עם קהילת ההורים, בין הכיתות השונות – מפגש דיאלוגי של כיתה בוגרת עם כיתה צעירה יותר, עם הקהילה הסובבת את בית הספר: למשל מעגל המנטורים. בשנה שעברה אורגנו במספר בתי ספר ערבים של הכשרת מנטורים. בערבים אלה נעשה מאמץ למרחב מעגלי דיאלוגי בו כל אחד מהמנטורים משתף בתהליכים בהתמחות אצלו וכן בסוגיות שעולות לו. נוצר שיח מקרב.

ט. וטרינרית אומרת בסיום המפגש: “להיות מנטורית בשבילי זו שליחות, אני כל כך מודה לכם שבחרתם אותי לזה. שיתפתי אתכם שב. הגיעה ועשתה איתי סיור בקליניקה. היא קצת התביישה ודיברה על הרצון שלה להתמחות בכלל בחוות חופש. זה היה לי לא פשוט. זה ששיתפתי אתכם עכשיו בזה ועזרתם לי לחשוב מה לעשות עם זה ולהבין את זה זה כל כך חשוב. ההכשרה הזו היא חובה לכולם, זה עוזר להבין מה לעשות חוץ מהרצון הטוב שלי, וגם עוזר לראות עוד אנשים כמוני בעלי מקצועות שונים שדנים ביחד על דילמות.”

במקביל – אנו מנסים שהתהליכים יהיו חופפים גם אצל המורים וכך אנו בונים גם את ההנחיה שלנו: תהליכי חונכות למורים – תהליכים רפלקטיביים, תהליכים של למידה בעולם האמיתי – בהשתלמות למשל המורים יצאו לחפש התמחות – בתחילה באי הבנה ובהתנגדות ובסיום בהכרת תודה על ההתנסות והמפגש. המורים עצמם הופתעו מהצורך של ‘אנשים בחוץ’ לספר על עצמם, להיות בהכרה. הם הופתעו לגלות כמה אנשים רוצים להיות בדיאלוג במפגש. המורים שותפים איתנו בבניה של המגמה – בבניית תמהיל הערכה, מחוונים, תוכנית לימודים, בתהליכי הפיתוח, נותנים משוב אמיתי על מה שהם הולכים ללמד, שותפים בבניית יחידות ובפיתוח חומרים ובכך יוצרים דיאלוג מתמשך עם הידע. בנוסף, אנו יוצרים תהליכים שמאפשרים לצוותים מ – 9 בתי ספר שונים ומגוונים (בית ספר ערבי, בית ספר דתי, בית ספר מקיף, בית ספר לנוער בסיכון ועוד) ליצור קהילה – קהילת צוותים של בתי ספר אמיצים, קהילה שחולקת חומרים, שנמצאת בדיאלוג מתמשך, שמתייעצת בקשיים.

מה צריך מורה על מנת להימצא באופן מיטבי בדיאלוג? האם זהו דבר נרכש – מתמשך? ומה צריך לעשות על מנת לעשות את הדיאלוג טוב יותר, נוכח יותר במרחב הבית ספרי? כך ‘נולד’ מהלך של ‘מורה חונך מורה חונך תלמיד’. 

מנהל באחד מבתי הספר הפועלים בתכנית, התלבט ושאל – כיצד ניתן להיטיב את התהליכים הדיאלוגיים, בהם מצויים המורים עם התלמידים. מה צריך מורה על מנת להימצא באופן מיטבי בדיאלוג? האם זהו דבר נרכש – מתמשך? ומה צריך לעשות על מנת לעשות את הדיאלוג טוב יותר, נוכח יותר במרחב הבית ספרי? כך ‘נולד’ מהלך של ‘מורה חונך מורה חונך תלמיד’. שיח מורה מורה בחדר מורים ו’על הדרך’, אינו מספיק. בדרך כלל שיחות אלה הם בגדר של ‘מה אני צריך ממך ואתה ממני’. רצינו להעמיק את השיח כך שיווצרו דיאלוגים משמעותיים למורים והם יחוו אותם בעצמם.

המורים הוזמנו לבחור מורה כזה שיהיה להם נוח להיות איתו בדיאלוג. הכוונה היתה ליצור מקום בטוח אינטימי ומאפשר. בכל מליאת מורים, מקדישים כחצי שעה לדיאלוג מורה-מורה. לנמצא מן הצד, נראה ונשמע שאיך זה לא קרה קודם לכן? למה כמורים אנו מוכוונים באוטומט ל ‘מה צריך התלמיד?’. מסתבר, כי הצורך קיים ובסה”כ נתן המנהל את המרחב והזמן שהמפגש יקרה.

אייל נווה (״אפילוג דיאלוגים מעצימים במבחן היישום” מתוך דיאלוגים מעצימים בחינוך ההומניסטי/ נמרוד אלוני) מחלק לשני מעגלי דיאלוג במעגל הישיר שבבסיס תהליך הלמידה מתרחש המפגש בין שלושה משתתפים חומר הלימוד, המורים והתלמידים… ואולם לצד המעגל הזה קיים מעגל חיצוני רחב יותר, שבו מעורבים גורמים נוספים כמו הורים, קובעי מדיניות, כותבי ספרי לימוד, פסיכולוגים, בוחנים ומאבחנים, עמותות מתערבות האווירה החברתית היחס לסביבה ואורינטציה חברתית ותרבותית…”

תוכנית התחל”ה מחפשת גם את ההשקה בין שני המעגלים בין המעגל הישיר של הדיאלוג למעגל העקיף. התוכנית כולה נבנית בשיתוף פעולה מתמשך בין המכון הדמוקרטי, ג’וינט אשלים ובין משרד החינוך. תהליכים אלה של בניה משותפת בהם שותפים גם אנשי הצוות של בתי הספר הפועלים בשטח (מנהלים ומורים) לבין כל הגורמים מכריח את כל הנוגעים בדבר להיות במפגש – ברגעים בו המפגש הזה מצליח להיות דיאלוגי בין כל הגורמים קורה הנס ונפתחות האפשרויות היצירתיות לקיומו של המודל המאתגר את המערכת בתוך המסגרות הפורמליות של הבגרות. דיאלוג שכזה בין כל הגורמים (משרד החינוך: מפמ”ר המגמה, ואגף א’ לחינוך על יסודי, ג’וינט אשלים, המכון הדמוקרטי ובתי הספר) שכל אחד מהם הינו ייחודי, מחזיק אג’נדה, דרכי עבודה, תפיסת עולם, רציונאל עבודה, הינו מורכב ומייצר אתגרים גדולים. לצד זאת אני רואה ביכולת ליצור מרחב דיאלוגי איכותי במרחבים אלה כר התפתחות המותח את גבולות המוכר גם שלי כאשת מקצוע וגם של המודל. הצלחנו (לא תמיד ולא כל הזמן) במאמץ רב ובעבודה קשה ליצור דיאלוגים משמעותיים, בהם ניתן להקשיב לעמדות שונות, לראות את הערך שבהן ולהגיע להכרעות שלוקחות בחשבון את המרחב החדש שנוצר.  

אינני רוצה לטעון שהתהליכים הללו כולם בכל המעגלים פשוטים ולא פעם המפגש אין בו איכות דיאלוגית אלא איכות שרואה באחר אובייקט. אבל יש מאמץ גדול לפרום את המארג הקבוע, להתעקש על השתתפות פעילה, נוכחת המכירה באחרות ומתוכה נולדים רגעים של הוויה של יצירה ושל משמעות. הקשר הדיאלוגי יוצר שינוי אצל המשתתפים בו. השינוי נוצר תוך כדי היווצרות הקשר. תהליך יצירת הקשר הדיאלוגי הוא למעשה תהליך של יצירה משותפת.

כך שהעיקר בדיאלוג בהתחל”ה הוא אכן אותה הקשבה ליש על מכלול צורותיו וטעמיו. היש הפנימי האישי הייחודי לכל אחד ואחת, היש שנוצר במפגש האנושי הבין אישי, היש שנוצר במפגש עם ידע עולם, היש הנוצר בקבוצה. היש שיוצר הוויה, נוכחות, ומכך גם תהליכי למידה והתפתחות.

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

12 + 4 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות