גיליון 07
דצמבר 2018

דיאלוג

מגזין המכון הדמוקרטי

מה נשמע? דיאלוג ווטסאפי על דיאלוגים

|מאת: ד״ר רביב רייכרט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדיאלוג של קונפוציוס הוא לא רק צורה ספרותית של כתיבה, אלא ביטוי לדרך שלו בה הולכים המורה והתלמידים. כל מפגש אנושי הוא מקום של למידה והדיאלוג דורש מהשותפים קשב של האדם לזולתו, פתיחות לדעות שונות, נכונות לגמישות רעיונית וקריאה לחשיבה משותפת…לפי קונפוציוס הדיאלוג הוא הבסיס של המוסר

שעת צהריים מנומנמת באולם 307.

שיעור פילוסופיה גדוש סטודנטיות וסטודנטים ומרצה שמרצה את לקחו.

הם רושמים, מיעוטם בעט וקלסר ורובם במחשבים נישאים או במכשירים סלולוריים:

–  “מה נשמע?”

–  “אחלה, ואת? 

–  “קצת מנותקת… הוא מדבר כבר 10 דקות ולא הצלחתי לעקוב אחריו, מה הוא אומר?”

1- קונפוציוס – הדיאלוג והמוסר  

–  “הוא אומר שקונפוציוס לא הציג בפני התלמידים שלו תיאוריה. הוא ראה כמשימה העיקרית שלו ללמד את חכמת העבר ולא להציג תאוריה, אבל הנה בכל זאת הוא הציג תאוריה שאנחנו לומדים”

–  “כתבת את זה??” 

–  “את יודעת שקונפוציוס לא השאיר שום דבר כתוב? התלמידים שלו קיבצו את מה שהוא אמר לספר שנקרא “המאמרות” שבו היו דיאלוגים קצרים שלו עם התלמידים שלו.”

–  “מעניין מה הוא היה חושב על השיחה הווטסאפית שלנו? כי בעצם הוא גם עסק בדיאלוג. הוא אומר עכשיו שהמסורת הדיאלוגית שהנחיל קונפוציוס היא מסורת שבה התלמיד שואל והמורה מציע ויחד עם זה גם המורה שואל והתלמידים שלו מציעים, לא נראה לי שהוא מקיים איתנו דיאלוג”.

–  ״מי?״

– ״הוא. המרצה, לא זוכרת איך קוראים לו…הוא אומר שהדיאלוג של קונפוציוס הוא לא רק צורה ספרותית של כתיבה, אלא ביטוי לדרך שלו בה הולכים המורה והתלמידים. כל מפגש אנושי הוא מקום של למידה והדיאלוג דורש מהשותפים קשב של האדם לזולתו, פתיחות לדעות שונות, נכונות לגמישות רעיונית וקריאה לחשיבה משותפת

–  “עכשיו הוא מגיע לעיקר, הוא אומר שעל פי הגותו אדם לעולם עומד ביחס דיאלוגי עם כל מי שהוא מתקשר איתו. הוא חשב שאין אדם מבודד שעומד לעצמו ומהיחס הזה נובעת היכולת להיות מוסרי. זאת  אומרת שלפי קונפוציוס הדיאלוג הוא הבסיס של המוסר

–  “וכל זה יהיה במבחן״ 

–  “לא יודע…נשאל את רן, מקשיב מאד חזק למה שהוא אומר”

–  “הוא מקיים את מה שקונפציוס אמר ביחס לזה שכל מפגש אנושי הוא מקום של למידה”

–  “הוא עובר לסוקרטס, רן  – על מה הוא מדבר? ” 

–  “על תפיסות דיאלוגיות. הוא ידבר היום גם על סוקרטס, על אבן ח’לדון, בובר, קורצ’ק ופריירה ובסוף הוא ידבר גם על דיאלוג דיגיטלי. תראו, פתאום חשבתי, ביחס למה שאמרת קודם טל, לגבי מה שקונפציוס היה חושב על הדיאלוג הווטסאפי שלנו, שאולי הוא לא היה אוהב אותו כל כך, כי אני לא בטוח שהדיאלוג הדיגיטאלי הוא בסיס למוסר”

–  “אתה נוסע להורים בסופשבוע? ”

 

 

 

 

 

סוקרטס האמין שהאמת גלומה בנפשו של כל אדם. תפקיד השאלות שהוא הציג לבני השיח שלו היה לחשוף את האמת הזאת, לסייע להם ‘ללדת את האמת מתוך עצמם

2- סוקרטס – האמת

–  “אתם יודעים שגם סוקרטס לא השאיר שום דבר כתוב, כל מה שאנחנו יודעים עליו מגיע ממה שכתבו עליו התלמידים שלו אפלטון וקסנופון”

–  “מעניין למה כל המסורות הדיאלוגיות נוצרו ע” פילוסופים שלא כתבו?” 

–  ״נראה לי שזה העניין עם דיאלוג, הוא דינאמי ומשתנה וברגע שכותבים אותו הוא מפסיק להיות דיאלוג”

–  “אבל אנחנו כותבים דיאלוג

–  “אולי זה העניין של הדיגיטליות, היא דינאמית ומשתנה”

–  “אני לא בטוח, אבל חכי בואו נראה מה הוא יגיד על סוקרטס

–  “אני אכתוב כאן וככה לא תצטרכו לכתוב. הוא אומר שסוקרטס נולד בעיר המדינה אתונה לאב פסל ואם מיילדת הוא בילה את חייו בדיאלוגים עם בני אתונה שבהם שאל אותם שאלות שהביאו אותם לחשוב מחדש על אמונותיהם ותפיסותיהם, מה שהוביל לכך שהוא הוצא להורג ע”י עירו באשמת כפירה באלים והשחתת הנוער. סוקרטס התלהב מאוד מהכתובת שהייתה כתובה על  על שער מקדש אפולו בעיר דלפי “דע את עצמך” כי הוא האמין שהאמת גלומה בנפשו של כל אדם. תפקיד השאלות שהוא הציג לבני השיח שלו היה לחשוף את האמת הזאת, לסייע להם ‘ללדת את האמת מתוך עצמם’

–  “אני לא מבינה איך אפשר לדבר על אמת בתוך דיאלוג, אם זה באמת דיאלוג, זאת אומרת שכל מי שמשתתף בו הוא שווה, אז בעצם אין אמת, יש את האמת של כל משתתף. אתם זוכרים שכולנו הלכנו לסרט “מה יגידו כולם?” ואז כשחזרנו להורים בסוף שבוע התווכחנו המון בווטסאפ על מה הסרט אומר – אתם אמרתם שהסרט הוא כתב אישום נגד היחס לנשים בחברה המסורתית ואני אמרתי שיש בסרט הזה מורכבות גדולה יותר, שהוא מציג גם את היופי של החברה המסורתית ומבקר את הניכור שבחברה המערבית, ולכל אחד מאיתנו היתה אמת שלו ביחס לסרט ולא חשפנו את האמת שגלומה בתוך נפשנו”

–  “סוקרטס ראה את זה אחרת, הוא בדיוק אמר את זה – סוקרטס חשב שכשמתקיימת מערכת יחסים דיאלוגית ישנה התגלות של אמת שמשותפת לשותפים לדיאלוג. ההתרחשות הזאת היא מעבר למילים, היא התעוררות של המודעות ויש בה הגעה למישור קיום גבוה יותר, כזה שמתגשם רק במערכת יחסים בין אדם לאדם”

–  “קצת חבל לי שוויתרנו על זה, על ההתגלות של האמת מתוך השיחה”

–  “לי ממש לא, גיל, זה הופך את השיחה שלנו, של התקופה שלנו, לדמוקרטית הרבה יותר. בעיני החיפוש שלה בדיאלוג של סוקרטס הוא בעצם כפיה של האמת של השואל על הנשאל. הוא אומר שסוקרטס חשב על תפקידו כפדגוג במונחים של מיילדת זאת אומרת שהוא ביקש, באמצעות הדיאלוג, לסייע לתלמידים ל”חלץ” מתוך עצמם תובנות שנוצרו אצלם, שסוקרטס חתר להגיע לתובנות האלה ולא לטעת בתלמידים תובנות מבחוץ. אבל בעיני השאלות שסוקרטס שאל בהחלט נטעו את התובנות האלה. השוויוניות שיש בשיח הדיגיטלי מונעת את זה״

–  “אני לא מסכים, אין באמת שוויוניות בשיח הדיגיטלי, זה אותו לכאורה שמצאת ב”יילוד”  של סוקרטס, תאגידים כמו פייסבוק וגוגל “מיילדים” את האמיתות שהם מעוניינים בהם ודווקא הוויתור שלנו על התגלות האמת מתוך השיחה עוזר להם בזה”

–  “אני חושב שזה קשור מאד לחינוך”

התפיסה של קורצ’ק מתאימה לעידן הדיגיטלי, שבו אין היררכיות…בעולם שבו נוצרת בכל יום חוכמה עמוקה, מגוונת ומפתיעה שהיא חכמת ההמונים. התפיסה של אבן ח’לדון לא מתאימה לעידן הזה כי למרות שאבן ח’לדון עודד דיאלוג מצמיח חשיבה בין לומדים הוא ראה את המורה כמקור הידע וכמעביר הידע

3- אבן ח’לדון וקורצ’ק – חינוך 

–  “הוא עושה חיבור מעניין בין יאנוש קורצ’ק לבין אבן ח’לדון”

–  “שמעתי על יאנוש קורצ’ק אבל על אבן ח’לדוןכמעט שלא”

–  “אני מכירה אותו מבית ספר, מיום השואה, החברים הפולנים שלו הציעו לו להציל את חייו אבל הוא לא הסכים והלך עם בית היתומים שניהל להשמדה”

–  ״אני כמעט לא זוכר כלום מהטקסים של יום השואה…

–  ״עוד לא כתבת אם אתה נוסע להורים בסופ”ש הזה, אני חוזרת וחשבתי שניפגש…אנחנו לא כ”כ רחוקים, נכתוב את העבודה ביחד”

–  “אני נוסע אבל חשבתי להתחיל לחפש דירה בסוף שבוע הזה, לקראת שנה הבאה

–  “אתם חוזרים לגור בחיפה בשנה הבאה?”

–  “כן, יותר זול לשכור שם וגם יהיה לי יותר קל למצוא עבודה, אמא שלי מורה כבר הרבה שנים ומכירה הרבה אנשים בחיפה”

–  ״שניכם רוצים להיות אנשי חינוך בשנה הבאה והוא מדבר על חינוך ואתם בכלל לא מקשיבים

–  “מה הוא אמר?”

–  “הוא סיפר על קורצ’ק ועל אבן ח’לדון. קורצ’ק הוא הרבה יותר מהאיש שלא הסכים להינצל בשואה. הוא היה סופר, רופא, מחנך והוגה חינוכי והיה מנהל של בתי יתומים,  שהיו אחד הניסיונות המוקדמים ביותר בחינוך דמוקרטי. אבן ח’לדון היה היסטוריון ערבי מפורסם שנחשב לאחד ממבשרי הדרך של ההיסטוריוגרפיה, הסוציולוגיה והכלכלה.”

–  “ומה הוא אמר על הקשר בין שניהם לבין דיאלוג בחינוך?

–  “שניהם ניסו להביא ללמידה משמעותית באמצעות דיאלוג, כזאת שאי אפשר להגיד עליה שלא זוכרים ממנה כלום אחר כך, כמו שאמרת על הטקסים של יום השואה.”

–  “מדברים על זה אלפי שנים, גם סוקרטס דיבר על זה לפני אלפיים וחמש מאות שנים וכלום לא משתנה”

–  “הייתם בהרצאה של אשר עידן בשבוע שעבר? איש מאוד מעניין. כתבו עליו במודעה שהוא ‘הדובר הנלהב והמעודכן ביותר של חיים ברשת’ “

–  “על מה הוא דיבר

–  “אמר שבית ספר הוא מקום עתיק ומזיק ושהנזק שהוא מביא הוא לא רק קוגניטיבי, הוא גם מוטיבציוני. אנחנו ממאיסים על התלמידים את הלמידה והורסים את ההנעה שלהם ללמוד. תלמידים וסטודנטים יושבים כל השנה עטופים בשחפ”צים ומקווים להגיע לקו הגמר – הבחינות – בשלום.  בית הספר מכין את התלמידים לעבודה במפעלים ובארגונים נכחדים, הוא מכין אותם לעולם של אתמול בזמן שהשינויים בעולם של היום מהירים כל כך עד שהידע מתיישן עוד לפני שהוא מועבר לתלמידים ולכן צריך לשנות את החינוך לחינוך אינטרנטי”

–  “מה זה חינוך אינטרנטי ואיך הוא יציל אותנו?״

–  ״״

המאפיין המרכזי של החינוך האינטרנטי הוא מעבר ממונולוג לשיחה. במקום המונולוג של המורה בכיתה, מופיע דיאלוג עם יחידים או קהל

הדיאלוג הזה הופך את התלמיד ליוצר אקטיבי שלומד בצוותים ואת המורה למנחה ומדריך באיתור, עיבוד ויצירה של ידע

נוצרת בכל יום חוכמה עמוקה, מגוונת ומפתיעה שהיא חכמת ההמונים

–  “הוא אמר שהמאפיין המרכזי של החינוך האינטרנטי הוא מעבר ממונולוג לשיחה. במקום המונולוג של המורה בכיתה, מופיע דיאלוג עם יחידים או קהל, כי באינטרנט של היום לא צריך מוסר כדי להגיב עליו בטוקבקים. העיקרון המרכזי הוא שיח המונים שבונה קהילות והדיאלוג הזה הופך את התלמיד ליוצר אקטיבי שלומד בצוותים ואת המורה למנחה ומדריך באיתור, עיבוד ויצירה של ידע”

–  “הוא אמר שלמרות שגם אבן ח’לדון וגם קורצ’ק דיברו על דיאלוג בחינוך, התפיסה של קורצ’ק מתאימה לעידן הדיגיטלי, שבו אין היררכיות ואין הבדל בין עמוס עוז לבר רפאלי בעולם שבו נוצרת בכל יום חוכמה עמוקה, מגוונת ומפתיעה שהיא חכמת ההמונים. התפיסה של אבן ח’לדון לא מתאימה לעידן הזה כי למרות שאבן ח’לדון עודד דיאלוג מצמיח חשיבה בין לומדים הוא ראה את המורה כמקור הידע וכמעביר הידע, בזמן שקורצ’ק דחה את התפיסה הישנה של בית הספר, והוא יצר בית ספר שבו הילדים למדו מתוך דיאלוג עם החיים. שאלו שאלות על טעם החיים, על האפשרות להשפיע עליהם, על סיכוי האושר, על אהבה ועל אנושיות”

–  “אני לא בטוחה שאני חיה בעולם שבו נוצרת כל יום חכמה עמוקה, ואני לא מרגישה שאני חיה בעולם שבו אין הררכיות

–  “תחשבי רגע על דף הפייסבוק שגיל ואני פתחנו על מחנכים נגד גירוש מהגרים, או חשבון האינסטגרם שאת פתחת והציג תמונות וסרטים של חינוך אלטרנטיבי אני חושב שבצורה הזאת יצרנו חוכמת המונים לא היררכית”

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פריירה חושב שלדיאלוג יש מקום מרכזי בהוראה משחררת. הדיאלוג מחייב אמונה באדם,כבוד אליו וחוסר סמכותיות. הדיאלוג הוא המצב בו נפגשים בני האדם כדי לחשוב בצוותא על המציאות שלהם, על התהוותה ועל עיצובה.

4 – פריירה  – שינוי המציאות

–  ״אבל אני לא חושבת שזה משנה את העולם, להפך. אנחנו מסיימים עכשו ללמוד ומחפשים מקומות לגור בהם ובתי ספר לעבוד בהם, ונראה לי שיש הרבה יותר הררכיות ואי שוויון בעולם היום משהיו כשאמא שלך חיפשה עבודה בתור מורה, וההורים של גיל קנו דירה בבאר שבע ואבא שלי סיים ללמוד והתחיל לעבוד בעירייה של טירת הכרמל. היה להם הרבה יותר קל להשיג דירה ועבודה מאיתנו, שלא יכולים בכלל לקנות דירה, אתה ומיכל הולכים לשכור דירה נכון, ולא לקנות? והפער ביניהם, בין באר שבע לטירת הכרמל ולחיפה היה הרבה יותר קטן מכפי שהוא היום, תראה את הכותרת שהיתה בynet

‘ה-OECD: פערי ההכנסה בין האזורים העשירים והעניים בישראל זינקו‘” 

–  “מה שהוא אמר עכשיו על פריירה מאד קשור למה שכתבת, טל”

–  ״מי הוא

–  “הוא היה מחנך והוגה שנולד בברזיל, אבל הוא גורש מברזיל ע”י המשטר הצבאי שהיה שם בשנות ה – 60 של המאה שעברה בגלל הפעילות הפוליטית והחינוכית שלו. פריירה עבד עם האיכרים האנאלפביתים של ברזיל ולימד אותם קרא וכתוב כדי להעצים אותם פוליטית והעבודה החינוכית הזו נתפסה כחתרנית ע”י המשטר הצבאי. הפדגוגיה הביקורתית שהוא ניסח שמטרתה היא זיהוי ומלחמה בדיכוי ובניצול, וגיוס החינוך כמכשיר למימוש המטרה הזו השפיע מאוד על ההגות הפדגוגית במערב מסוף שנות ה – 70 של המאה שעברה”

–  ״ואיך מה שהוא אמר מתקשר למה שטל אמרה? איך מתקשר חזון חינוכי פוליטי מהפכני עם דיאלוג?״

–  ״״

–  “הוא אמר שיש לפריירה שתי הנחות בסיסיות: הראשונה היא לכל אדם, גם במצב טרום אורייני, יש משהו משמעותי לומר על המציאות, משהו שגם המחנך יכול ללמוד ממנו דרך דיאלוג עם התלמיד״

–  ״השניה היא שהמדוכאים לא ישתחררו אם לא ישחררו את עצמם. המחנכת צריכה לאפשר להם ולעזור להם לשחרר את עצמם באמצעות דיאלוג״

–  ״פריירה חושב שלדיאלוג יש מקום מרכזי בהוראה משחררת. הדיאלוג מחייב אמונה באדם, וכבוד אליו וחוסר סמכותיות. הדיאלוג הוא המצב בו נפגשים בני האדם כדי לחשוב בצוותא על המציאות שלהם, על התהוותה ועל עיצובה. הדיאלוג מסייע לנו לחשוב ביחד על הדברים שאנו יודעים ועל אלה שאנחנו לא יודעים, ולפעול, מתוך עמדה ביקורתית, לשינוי המציאות

–  “זה מתקשר למשהו שאשר עידן אמר … הוא אמר שרשתות חברתיות כמו פייסבוק, ויקיפדיה ווטסאפ ואינסטגרם מאפשרות לנו לחסוך את הוצאות הנייר, הדפוס והמשלוח ולקבל טקסטים בזול, בדיוק כמו שאפשר לקבל מוזיקה וסרטים בחינם או במחיר זול מאוד במדיה הדיגיטלית וכל זה ברווח גדול יותר ליוצרים שנפטרים מהמתווכים. השאלה הגדולה היא אם העניים יֵדעו למנף את עצמם באמצעות המכשירים רבי העוצמה האלה. ולדעתי פריירה מתקשר לדברים הללו בצורה יפה. מה שמשתמע מהחיבור הוא שאם נדע להשתמש במה שמציע לנו הדיאלוג הדיגיטלי נוכל לשבור את ההררכיות, ואנחנו לא נשתחרר אם לא נשחרר את עצמנו”

–  “הרבה תקרות זכוכית שהיו בתקופה שההורים שלנו חיפשו דירה ועבודה הן פחות תקרות היום, זו שהיתה לאמא שלך כאשה וזו שהיתה להורים שלי כמזרחיים, למשל”

–  “אני לא חושבת שהדיאלוג הדיגיטלי מסייע לנו לחשוב ביחד על הדברים שאנחנו יודעים ועל אלה שאנחנו לא יודעים, ולפעול, מתוך עמדה ביקורתית, לשינוי המציאות. אני מרגישה שהדיאלוג הדיגיטלי הוא בעצם אספסוף – המונים שיודעים להתבטא בשורה אחת עילגת בטוויטר או בטוקבק אלים ושכולם סובלים מדפקט הפרפר”

–  “מה זה?

–  “זה ביטוי שניסח גבי סולמון, הוא חוקר חינוך… דפקט הפרפר זו לדעתו אחת ההשפעות הבעייתיות של האינטרנט – גלישה חפוזה ושטחית במקום העמקה בטקסט. יש במדיה הדיגיטלית המון שיטחיות והמוניות עילגת ולא שינוי של מציאות הוא אומר, שהגלישה הזו היא ‘תהליך קופצני של קישורים אסוציאטיביים חסרי קשר והגיון פנימי שאפשרי שהוא יוצר את דפקט הפרפר – נוגע לא נוגע

–  ״תראי אבל כמה ידע נותן לך הדיאלוג הדיגיטלי, אני באמת חושב שהשאלה היא האם אנחנו נדע למנף את עצמנו באמצעות הידע הזה”

 

 

 

 

התכלית של הפילוסופיה הדיאלוגיתהיא לברר מהו אותו תחום הביניים שבין אדם לרעהו, שבין אדם לעולמו ומתוך זה גם בין אדם לאלוהיו…היא חיפוש דרך אל הוויה אנושית אותנטית שנוצרת בדיאלוג

5 – בובר – זיקה  

–  “ומה עם הניכור? תראו איך במקום להסתכל אחד בשני, ואנחנו יושבים במרחק של שתי שורות,  אנחנו מתכתבים דרך מכשיר אלקטרוני, וזה שאנחנו לא זוכרים איך קוראים לו, למרצה, קשור לניכור הזה מאד”

–  “ועכשיו הוא מדבר על מרטין בובר , והוא אמר שבובר טען שבעידן המודרני הגיעה בעיית האדם לשיא חסר תקדים. המציאות של התפוררות הצורות המסורתיות של החיים החברתיים כמו השבט, החמולה והמשפחה, מצד אחד, והתפתחות העולם הטכנולוגי, המערכות הכלכליות הגדולות ומוסדות המדינה המודרנית שהאדם היחיד אין לו שליטה בהם, והם בעצם גולם שקם על יוצרו, מצד שני, יוצרים מצוקה אנושית גדולה של ניכור, חוסר אונים, בדידות והעדר משמעות לחיים”

–  “אני מאד מכיר את בובר, מהשומר הצעיר, קראנו המון טקסטים שלו ולמדנו אותו ועליו, הוא היה סופר והוגה דעות יהודי שנולד בוינה ונפטר בירושליים. הוא ניסח את “הפילוסופיה הדיאלוגית”  שהשפיעה על הרבה הוגים ותנועות חברתיות, כמו השומר הצעיר. התכלית של הפילוסופיה הדיאלוגית, עד כמה שאני זוכר, היא לברר מהו אותו תחום הביניים שבין אדם לרעהו, שבין אדם לעולמו ומתוך זה גם בין אדם לאלוהיו.  היינו אומרים אז שהפילוסופיה הדיאלוגית היא חיפוש דרך אל הוויה אנושית אותנטית שנוצרת בדיאלוג”

–  “ואיך הדיאלוג הזה יכול להתמודד עם הניכור? איך הוא יכול להתמודד עם חוסר האונים, הבדידות והעדר המשמעות של החיים שלנו בתוך העולם הדיגיטלי ומחוץ לו?”

–  “בובר טען כי יחסי “אני – אתה”, יחסים של דיאלוג, מצויים במרחב המתקיים בין שני בני אדם ומכיל את שניהם. הם אינם מוגדרים וכבולים על ידי העולם המדעי טכנולוגי שבו הם חיים, אלא יש להם ממשות אנושית והיחסים האלה הם שבונים את האדם כאישיות יוצרת, מכריעה ומרגישה”

–  “עכשיו אני לא מבין, הוא אמר שעל פי בובר הדיבור הוא מרחב הקיום של הרוח האנושית ובאין דיאלוג אין קיום לאדם כיצור רוחני”

–  ״נטע מבקשת ממנו שיסביר …אני אף פעם לא מעיז לשאול שאלות כאלה, אני מפחד ממה יחשבו… ״

–  “שאתה מה? שאתה טיפש? אתה טיפש אם אתה מפחד שיחשבו שאתה טיפש

– ״עכשיו את לא מקיימת איתי יחסי אני אתה, את לא מקיימת איתי זיקה

–  ״תשימו לב, יחסי “אני אתה” מזמנים לאדם יכולת להיות יצור רוחני. לזיקת “אני אתה” של בובר יש כמה מאפיינים: מתקיימים יחסי גומלין בלתי אמצעיים, היא אינה סופית, היא מתרחשת בחלל ובזמן שלא תמיד מוגדרים ולא בהכרח ניתנים לתיאור ולכימות”

–  “זה מאוד דומה לדיאלוג הדיגיטלי שלנו מבחינת הבלתי אמצעיות, האינסופיות ומבחינת החלל והזמן הלא מוגדרים”

–  “נכון, אבל כמו שאמרתי קודם הדיאלוג הדיגיטלי הוא הזדמנות לדיאלוג אבל גם סכנה לדיאלוג. בובר טען שאנחנו משלמים מחיר כבד בעידן המודרני הטכנולוגי: המחיר האנושי והמוסרי הכרוך באובדן האני ובתפיסה אובייקטיבית ומנוכרת של המציאות, כולל השימוש והניצול של בני אדם אחרים לצרכים כמו שליטה, רווח כספי, סיפוק יצר ובניית אגו”

–  “עכשיו הוא התייחס לזיקת “אני-לז”, שבובר העמיד אל מול זיקת “אני-אתה”. זיקת “אני-לז”, היא השם שהוא נתן ליחסי הסובייקט-אובייקט המנוכרים והאינסטרומנטליים, שמאפיינים את העידן המודרני והטכנולוגי. לדעתו, והחתירה לזיקת ה”אני-אתה” מזמנת לאדם יכולת להיות יצור רוחני ולהתמודד עם האינסטרומנטליות של העידן הטכנולוגי”

–  ״ובאפן פרדוקסאלי הדיאלוג הדיגטלי, שהוא טכנולוגי מאד, הוא, אולי, באמת הזדמנות, בגלל האינסופיות והבלתי אמצעיות שלו, להוויה שבובר תאר במשפט מאד יפה שלו ‘חיים פריכים אלה שבין הלידה ובין המיתה יכול שיהיו בהם תכלית: אם דו-שיח הם במחשבה, באמירה, בעשייה, ביצירה ובהשפעה. אם הקריאה מגעת ובאה אלינו והמענה חוזר ובא מאיתנו, שוב יש מקום לחיי אנוש בעולם’״

–  ״ואני חושב שמה שגיל אמר לך קודם מאד קשור לזה. אפשר לקיים זיקה, זאת אומרת להקשיב לקריאה ולענות לה גם בווטסאפ ואולי אפילו יותר בווטסאפ”

המדיומים החדשים של האינטרנט כמו בלוגים, You Tube, רשתות חברתיות והויקיפדיה מאפשרים לציבור שלא להסתפק עוד במעמד של צרכני ידע ותרבות פסיביים, אלא להפוך לשותפים שווים כיוצרים פעילים של התכנים האלה

6- הדיאלוג הדיגיטאלי – יוצרים פעילים

–  “הוא מצטט עכשיו את אשר עידן, שאמר ש״הדיאלוג הדיגיטלי הוא מושג שמציין את החיים שלנו בלב הפעלתנות האינטנסיבית והמתחדשת תדיר של האינטרנט. הדיאלוג הזה מזמן הבטחה גדולה במיוחד בכל הנוגע לפוטנציאל שגלום במהפכת ה Web 2.0”
–  “תזכירו לי מה זה ה Web 2.0 ? ״

–  “אינצקלופדיית אאוריקה מגדירה אותו ככה – מונח שמגדיר את הדור השני של אתרי האינטרנט. לעומת הדור הראשון של אתרי האינטרנט שהתכנים בו נוצרו בעיקר על ידי מנהלי האתרים והגולשים בעיקר צרכו בו תכנים, בדור השני של ה – Web 2.0 האתרים ויישומי הרשת סיפקו אפשרויות להעלות ולשתף תכנים ברשת על ידי הגולשים עצמם”              

–  “אל תפספסו את זה – הוא אמר שהאופי הדיאלוגי של תרבות ה – Web 2.0  מסמן את סוף העידן המונולוגי והמונוליטי של מדיום הדפוס המסורתי ושל מדיום האינטרנט בראשיתו. הסיבה לכך היא העובדה שהמדיומים החדשים של האינטרנט כמו בלוגים, You Tube, רשתות חברתיות והויקיפדיה מאפשרים לציבור שלא להסתפק עוד במעמד של צרכני ידע ותרבות פסיביים, אלא להפוך לשותפים שווים כיוצרים פעילים של התכנים האלה

–  “באמת היינו יוצרים פעילים כל השיעור הזה … “

–  ״נכון ״

–  ״ ״

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

13 + 5 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות