גיליון 06
יולי 2018

השפעה

מגזין המכון הדמוקרטי

״לא עומדות מנגד״

סיפור הקמה של עמותה תומכת בנשים שורדות זנות

| נעמה גולדברג 

 

 

 

המציאות של אותן נשים הכתה בי  בכל הכוח. החלטתי לעשות משהו בעניין

אני מנסה לשחזר איך זה התחיל ומתי. מתי הגל הקטן הפך ל”צונמי”  שהפך את חיי וחיי קהילה שלמה של נשים וגברים ויצר אדוות באופן ששום דבר שעשיתי בעברי לא דמה לכך. במובנים רבים הייתי מנהיגה בלי חזון כי לא דמיינתי בחלומותיי שזה מה שעתיד להתרחש.

אני חושבת שמאז ומעולם התעניינתי בנשים בזנות, ניהלתי ויכוחים אין סופיים עם חברים תומכי מיסוד (אגב, רובם גברים…) סחבתי את בני המחזור שלי ב”מנדל” לסיור בתחנה מרכזית חדשה ועוד. ככל שהתודעה הפמיניסטית שלי התפתחה והסתובבתי במרחבים פמיניסטים בפייסבוק נחשפתי לעולם האפל והקיצוני של תופעת הזנות. יצאתי להפגנות, פגשתי נשים בזנות, קראתי חומרים וכעסתי. יותר נכון זעמתי. מימי לא נחשפתי לעוני קיצוני שכזה, לרעב אמיתי, לנשים חרדתיות, דיכאוניות ופגועות כמו מצבן של נשים בזנות. ומה שהדהים אותי זה שלא מדובר בנשים שונות ממני, אלא בכאלו שנסיבות חייהן הקשות (מאוד מאוד) דרדרו אותן למכור את גופן. חלקן הפכו לי לחברות.

 

 

 

 

 

הסיוע כולל אספקה של מוצרים בסיסיים…דרך סיוע במציאת עבודה והכשרות מקצועיות, מלגות לימודים, טיפולים רפואיים, סיוע משפטי, חיבור למרכזי סיוע והוסטלים, טיפולים פסיכולוגים וליווי לפרוצדורות שונות, תמיכה בהקמת עסק ועד חיבור אישי בין מתנדבות לנשים הנזקקות ליד אוהבת, חברה טובה או אוזן קשבת.

עיסוק בזנות מוביל למה שמכנים בספרות המקצועית “טראומה מורכבת” שהסימפטומים שלה קשים מאלו של הלומי קרב. הסיפורים האישיים שנחשפתי אליהן מוטטו את בועת “הפמיניזם הליברלי” שחייתי בה. מושגים כמו “בחירה” ו”חופש העיסוק” הפכו בעייני לצנינים. המציאות של אותן נשים הכתה בי  בכל הכוח. החלטתי לעשות משהו בעניין. פרסמתי פוסט בפייסבוק בו קראתי לאנשים שאני מכירה לתרום כסף לבחורה צעירה שהייתי אז בקשר אתה למטרת לימודים. “מה יש לנו להפסיד, ננסה” אמרתי לה. “מקסימום נצליח”. לתדהמתי התרומות החלו לזרום. בהתחלה סטודנטיות לשעבר, אחר כך חברים/ות. אותה בחורה שאלה אם אוכל לעזור לחברה שלה לקנות אוכל, כיוון שנותר כסף בחשבון, עשיתי זאת ומכאן לשם החלו הפניות לזרום ולהגיע. בספטמבר 2017 לפני פחות משנה, שהגעתי למסקנה כי אני לא מצליחה להשתלט על זרם הפניות והצורך בתרומות, פתחתי יחד עם אקטיביסטית נוספת, עתר ארזי,  קבוצת פייסבוק סגורה – חשבנו 20 -30 א.נשים שיעזרו לנו. כעת מונה הקבוצה יותר מ 9000 חברות וחברים ואנחנו מסייעות ליותר מ 200 נשים במעגל הזנות. לפני פחות מחודש הפכנו לעמותה רשומה. ישות משפטית בעולם. יש לנו מטה מסודר המונה כ 10 נשים (וגבר אחד☺) שכל אחת אחראית על תחום סיוע מסוים.

הסיוע כולל אספקה של מוצרים בסיסיים כמו סלי מזון, תרופות, מוצרי היגיינה, בגדים ורהיטים, דרך סיוע במציאת עבודה והכשרות מקצועיות, מלגות לימודים, טיפולים רפואיים, סיוע משפטי, חיבור למרכזי סיוע והוסטלים, טיפולים פסיכולוגים וליווי לפרוצדורות שונות, תמיכה בהקמת עסק ועד חיבור אישי בין מתנדבות לנשים הנזקקות ליד אוהבת, חברה טובה או אוזן קשבת.

מרגע שמגיעה אלינו בקשה ועד לפתרונה עוברות לעיתים דקות ספורות בלבד. ההתגייסות של הקהילה מדהימה ומשיבה את האמון בבני אדם. בקבוצה חברות נשים בזנות המסייעות זו לזו ונעזרות רגשית בקבוצה. בקבוצה שלנו לא מכנים אותן זונות כי אם “שורדות” כמי שחוו תופת. שפה כמייצרת מציאות. אנחנו עוזרות ללא תנאי מוקדם ולא מתיימרות לשקם אף אחת, אלא רק להושיט יד ולומר: אנחנו איתך.

גם בקשות יוצאות דופן וקשות מקבלות מענה, לדוגמה, לבקר נשים בזנות רחוב, חולות שחפת בבית חולים או לשמור על הילדים כדי שהאם תוכל ללכת לשיחות יעוץ ברווחה ועוד ועוד.

יש לנו “כוורת” עמלנית של מתנדבות ומתנדבים שנפגשות גם מחוץ למרחב הווירטואלי על מנת לגבש קוויי יסוד וכיווני פעולה. לא אחת עולות שאלות בנוגע לאתיקה ומוסר, למשל: מה הוא גבול הסיוע? עד כמה, מה אנחנו לא עושות? מה הם הקווים האדומים שלנו?  בשאלות הנוקבות האלו אנחנו דנות הרבה ומנסות להגיע ל”קונצנזוס רך”.

כיום העמותה שלנו חברה בארגוני הקואליציה למיגור הזנות, אנחנו משתתפות בהפגנות, שולחות נציגות לדיונים בכנסת ומנסות להשפיע על הזירה הפוליטית

כיום העמותה שלנו חברה בארגוני הקואליציה למיגור הזנות, אנחנו משתתפות בהפגנות, שולחות נציגות לדיונים בכנסת ומנסות להשפיע על הזירה הפוליטית. המציאות הקשה וסחיבת הרגליים של הרשויות בעניין “החוק למיגור זנות” עומד בניגוד גמור לרוח הנתינה והאהבה בקבוצה. המפגש של חברות וחברי הקבוצה עם נשים בזנות ועם סיפור חייהן הסיט את מסך המיתוסים שאנחנו מספרים לעצמנו אודות נערות ליווי זוהרות.

את המחמאה הגדולה ביותר, קיבלנו מזהר לוטן, עוסי”ת במרפאת לוינסקי :”מלאכיות השביל” – כך אנו נוהגות לכנות את חברות “לא עומדות מנגד”. הן, יש מאין, עושות תקוה, משקות ב”מים חיים” נשים, כדי שאלו תוכלנה לברוא את עצמן מחדש מתוך ההריסות”

_______________________________________________

נעמה גולדברג, יזמית חברתית, דוקטורנטית למגדר באוניברסיטת בר אילן וחוקרת זנות. מייסדת ומנהלת תכנית ״בדרכך״ במכון הדמוקרטי, ומנהלת עמותת לא עומדות מנגד.

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

5 + 1 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות