גיליון 06
יולי 2018

השפעה

מגזין המכון הדמוקרטי

דרכים מצטלבות, מפגשים משפיעים: קולאז׳ של סיפורי השפעה

מפגשים אנושיים, קצרים וממושכים, נמצאים בלב הפעולה של ארגונים מכל סוג. במשך השנים, נתיבי החיים של מאות אנשי חינוך וחברה הצטלבו, פעם אחת או יותר, ואף התלכדו במשך מספר שנים עם המסע של המכון הדמוקרטי להשפעה חינוכית חברתית בישראל ואף במקומות אחרים. שאלנו חמישה מהם על האופן בו מפגשים אלה השפיעו על המחשבה והפעולה שלהם.

| יפעת אידלמן וד״ר רון דביר

מימין לשמאל: אורית כהן בן עזרא, יוגב אמיתי, שירלי מילוא, רון פולק ועמית לביא


יוגב אמיתי  

העיסוק הנוכחי שלי (יולי 2018)

מנהל בית הספר הייחודי “סימני דרךבקיבוץ מעברות, בית ספר שהקמנו השנה במודל ייחודי המשלב מונטסורי, דמוקרטי וחינוך קיבוצי פרוגרסיבי

לאתר בית הספר  >>

סיפור המפגש

המפגש הראשון שלי עם המכון היה כסטודנט בחממה ליזמות חינוכית. למדתי במחזור ב’ של החממה.
במהלך השנה השלישית, יעקב הכט אסף את כל הסטודנטים ושאל מי רוצה להקים את בית הספר הדמוקרטי הראשון בשכונה מוחלשת, בית הספר שתהיה לו השפעה קהילתית וימנף את השכונה. החלטתי להצטרף להקמה של בית הספר “גבעול” בגבעת אולגה. בית הספר נקרא בהתחלה  חלוץ. הייתה לנו תחושה של שליחות, שאנחנו עושים יחד משהו גדול, ראשוני. מדובר בבית ספר רגיל, שהפכנו אותו בבת אחת לבית ספר דמוקרטי.החוויה הייתה מאוד מיוחדת, ובזמן אמת גם מאוד מאתגרת, כמו להיזרק למים הקרים, כל מה שאתה חושב שאתה יודע על עצמך ועל חינוך פוגש אותך מול מציאות שונה ואחרת. היה מאוד מאתגר בהרבה מובנים. גם העבודה בינינו כצוות הקמה, , הרבה ויכוחים ארוכים, עקרוניים ורגשיים, אבל זה לאט לאט זה הלך והצליח. אחרי שבע שנים בצוות, עברתי לנהל את בית הספר בשותפות עם לאה בכר צליק. המשימה הניהולית שלנו הייתה לשמור על הייחודיות הפדגוגית, על כוח האדם ועל הקיימות הארגונית., בגבעול זו הייתה משימה גדולה שהתגייסתי אליה כי זה מה שהיה צריך לעשות.

המפגש השני עם המכון היה כמעט ברצף, הצטרפנו לתכנית חלוץ חינוכי.  “גבעול” הפך למודל הפצה של הפיכת בית ספר רגיל לבית ספר דמוקרטי, והיה בית הספר הראשון בתכנית חלוץ.

במהלך השנים האלו המשכתי ללימודי התואר השני בתכנית של המכון באוניברסיטת תל אביב.

כיצד המפגש השפיע עלי

אני חושב שהדבר המרכזי הוא שבגיל מאוד צעיר נפתחו לי דלתות שהובילו אותי למקום שבו אני נמצא היום. להקים בית ספר בגיל 25 זה הרבה יותר חזק מניהול או לא ניהול. מי ששרד, קיבל משהו מאוד חזק לחיים, תחושה של מסוגלות, הרגשה אמיתית שאנחנו חלוצים, משפיעים, המנהיגים של העתיד.

דבר אחד שלקחתי מהמפגש

אחרי 10 שנים בבית ספר דמוקרטי, לקחתי את המהויות של תרבות דמוקרטית, זה נספג בך. משם הביטחון שלי בניהול שטוח משתף ולא היררכי, התפיסה שככל שאני יותר קטן הפרויקט יותר גדול.

הגישה הדיאלוגית, ביקורת עצמית אינהרטית, תפיסה משתפת, אלו דברים שכנראה ספגתי במשך כל השנים שעברתי במכון, בשילוב עם האופי שלי.

עמית לביא

עיסוק נוכחי

לאחרונה חזרתי ממסע בין בתי ספר דמוקרטים באירופה, (ובקרוב קופץ ליוון ורוסיה להמשיך את המסע) ולקראת עבודה כמורה בחטיבת ביניים בת”א.

סיפור המפגש

המפגש הראשון שלי עם המכון היה במהלך כתה י’א וי’ב. בו אחת החממות של סטודנטים במכון הפעילה תכנית חינוכית אצלי בכיתה, בתיכון הראשונים בהרצליה. במסגרת התכנית נחשפתי לתכנים בנוגע לאקטיביזם וחינוך ופגשתי סטודנטים להוראה שהיו שונים מכל מורה שהיה לי עד כה. אחד מימי השיא של התכנית היה סיור בבית הספר הדמוקרטי בחדרה שם נחשפתי לראשונה לעולם האפשרויות של החינוך הדמוקרטי.

בשנה לאחר מכן, יצאתי לעשות שנת שירות בגבעת אולגה בבית הספר הדמוקרטי גבעול ובספרייה הקהילתית הנמצאת בתוכו אשר הוקמו בין השאר על ידי קהילה של בוגרי המכון. במהלך השירות התחברתי לבוגרים והבנתי כי המכון הינו מקום מדהים לגדול בו ולפתח זהות חינוכית.

שנתיים מאוחר יותר (ובגיל דיי צעיר) התחלתי את התקופה במכון כסטודנט, אחת התקופות הטובות בחיי.

כיצד המפגש השפיע עלי

הפתיחות המחשבתית והגמישות שהלמידה בסמינר הקיבוצים ובמכון לחינוך דמוקרטי בפרט אפשרה לי במהלך התואר להתנסות בהקמה והשתתפות בפרויקטים שונים. הייתי חלק מהקמת תא סטודנטיאלי גאה,  השתתפתי במעבדה לפדגוגיה חדשנית שקמה מתוך קהילת הלומדים, הפקתי ביחד עם פורום הסטודנטים פרלמנט תלת שכבתי, ניגנתי בהרכב מוסיקלי דמוקרטי בו קיבלנו את האפשרות להחליף מבחנים בהופעות וזכיתי להתנסות בהוראה לא רק בתחום הדעת הנלמד אלא גם בדברים נוספים שריתקו אותי כמו השילוב בין חינוך וטכנולוגיה.

בכלים אלו אותם רכשתי, נעזרתי במהלך שנות עבודתי בבית הספר הדמוקרטי ברעננה בו עבדתי במשך שלוש שנים ושמחתי לשתף בין בתי הספר הדמוקרטים השונים באירופה. ניתן לקרוא עליהם בעמוד הפייסבוק שלי – https://www.facebook.com/AmitHamore/

דבר אחד שלקחתי מהמפגש

אציין משפט אחד שרביב אמר לי, בזמן שעשינו שעת חונכות על הדשא לצד המכון, בה קיטרתי והייתי מתוסכל על הפער בין מה שחלמתי שתהיה לי בהכשרה לעומת מה שקיים.  המשפט שרביב אמר היה : “אני ממש שמח ממה שהמכון מאפשר, הוא מאפשר לך לשאוף למה יותר טוב, לחינוך יותר רלוונטי”

אורית כהן בן עזרא

העיסוק הנוכחי שלי (יולי 2018)

מנהלת בית ספר צומח גולדטק בחולון זו השנה השנייה. בית הספר ממוקם במרכז תרבותי אקדמי במתחם “המדיטק” נושק למרכז הטכנולוגי HIT ולמוסדות תרבות כמו מוזאון העיצוב ומוזאון הקומיקס.

לאתר בית הספר>>

סיפור המפגש

עבדתי במכון במשך כשלוש שנים כמלוות תהליכי שינוי ומנחת P.B.L בתל אביב ובצוות חולון .

השפעת המפגש

השפעה הרחבה ביותר היא בתפיסה שלי כמנהלת ובתרבות האירגונית שאני מנהיגה בבית הספר. נחשפתי במכון למודלים וסגנון ניהולי ברוח דמוקרטי וחוויתי ניהול בעל מאפיינים אלו  במעגלים השונים שהייתי שותפה בהם. בימי למידה של המכון ובמפגשי צוות חולון, הם סייעו לביסוס הסגנון הניהולי שלי וביישום של הפרקטיקות האלו בליווי שעשיתי והשתלמויות שהובלתי.

לקראת סוף שנת הניהול השנייה  אני מתמודדת עם אתגרים סביב נושא התרבות הדמוקרטית בבית הספר.

האתגר הראשון הוא ניהול השתתפותי- עיסוק בשאלות של התרומה של ניהול השתתפותי לאנשים ולארגון כמערכת אל מול הקשיים שמודל ניהולי שכזה מעלה. לדוגמא,קבלת החלטות שמתמשכת  זמן רב יותר, תיאום בין ממשקים רבים ובין בעלי תפקידים.

התפיסה שלי היא שלכל אחד בצוות יש קול, יש שותפות בקבלת החלטות ויש החלטות שמתקבלות בצורה רחבה. בשנתיים הראשונות לבית הספר הצומח בניהולי, זה היה יחסית קל, כי הצוות קטן.  אני תוהה עד כמה זה יהיה אפשרי ועד כמה זה ידרוש אנרגיה בארגון גדול. זה אתגר עבורי להמשיך וליישם דרכי עבודה ברוח דמוקרטית גם כאשר נגדל.

האתגר השני נסוב סביב התלמידים ואורחות החיים של הלומד במוסד שיש בו רוח דמוקרטית, עיסוק בשאלות של יישום אורחות חיים דמוקרטיים במוסד מסורתי.

האתגר השלישי הוא שיח בעל רוח דמוקרטית עם קהילת ההורים. העבודה ברוח דמוקרטית עם השותפים, תלמידים, הורים וצוות היא תמיד בקווים מקבילים.

דבר אחד שלקחתי מהמפגש

לאורך שנות עבודתי בחינוך התמחיתי בתחום של קיימות. החשיפה במכון ללמידה במרחב העירוני, הרחיבה את הפריזמה שלי בתחום וזהו אחד התחומים שאני מפתחת בבית ספרי, שנמצא בלב העיר.

שירלי מילוא

העיסוק הנוכחי שלי (יוני 2018)

יזמית חברתית, מובילה פרויקט בסנגל לקידום כלכלה מקומית בתחום עיצוב טקסטיל ואופנה. במסגרת הפרויקט חייטים בסנגל מעצבים בגדים עם בדים אפריקאים ייחודיים ומוכרים לשוק האירופאי. הפרויקט מתקיים בשיתוף פעולה עם משרד ממשלתי בקנאריים. בספטמבר  הקרוב סטודנטים לעיצוב אופנה מטנריף יצאו ללמד (תפירה מקצועית) וללמוד (תרבות,מנהגים,אמנות) מהחייטים המקומיים.

סיפור המפגש

אני גרה עם המשפחה שלי באי לה-גומרה שבאיים הקנארים קרוב ל – 20 שנה. המפגש שלי עם המכון התחיל כשהילדים שלי היו בגיל בית הספר, ובית הספר היה מאוד משעמם. הבעיה הכי רצינית של בית הספר הייתה בעיה של נשירה בחטיבת הביניים. רוב התלמידים נשארו בבית הספר עד גיל 16, כי זה החוק אבל למעשה יצאו בלי תעודה. המערכת קיבלה את זה כעובדה – זה מה יש. אף אחד לא התכוונן לעשות שום דבר. באותה תקופה הייתי מאוד פעילה בהנהגת ההורים. כל המפגשים שלנו עם המערכת היו מאוד טעונים – חילופי האשמות בין פיקוח, הורים, מורים. מפגשים ארוכים, שעות  של ריבים. יום אחד יצאתי מאחת הפגישות והבנתי שזה לא יכול להמשך יותר ככה. שצריך להציע משהו, ואיך שחשבתי את זה, צצה כתבה בעיתון הארץ על החינוך האישי בבת ים. מאוד התרגשתי כי זה היה נראה לי פרויקט מאוד פשוט, ואני מתחברת לפשטות. החלטתי שאני יוצרת קשר עם המכון ושאני אחכה עד שמשהו שם יענה לי. כתבתי ליעל שוורצברג, שהייתה המנכ”לית , והיא ישר ענתה לי. משהו באופטימיות ובמענה המיידי היה מאוד חזק ומשמעותי גם עבורי באופן אישי, וגם עבור כל התהליך. כתבתי לה במייל משהו כמו “אנחנו בית ספר קטן, בכפר קטן, על אי קטן. בעלי במקור מבת ים, בואו תעזרו לנו”  אני זוכרת שהיא מאוד התרגשה מהמייל, נוצר קשר והיא שלחה לי הצעה לתהליך שהמכון יכול להוביל. לקח לי כמה שנים לגייס את התקציב הנדרש, בדרך כמעט התייאשתי, עד שיום אחד פשוט דפקתי על הדלת הנכונה של מנהלת המרכז הפדגוגי של האי, אמרתי לה יש לי פרויקט, היא אמרה לי שבי והרגשתי שיש לי שותפה. זו הייתה מפגש מאוד משמעותי בסיפור. לקח לה עוד שנה לגייס את התקציב. כשהיא התקשרה היינו בנקודת שפל כל כך נמוכה בבית הספר, בין ייאוש לשנאה, ומהנקודה הזאת יצאנו לדרך. במשך חודשיים עסקנו בבנייה עם 30 משתתפים שכללו נציגים של כל בעלי העיניין: רשות, בית ספר, הורים, שכנים, תלמידים ויחד יצאנו לשבוע חינוך שיעל ומיכל הדריכו. השבוע הזה הצית ניצוץ ששינה את בית הספר והקהילה החינוכית למשך כמה שנים. היום, באופן טבעי,  אנחנו מתמודדים עם אתגרים חדשים.

לקריאה נוספת, מאמר שבוע החינוך בלה גומרה כמקפצה לשינוי >>

כיצד המפגש השפיע עלי

אני מאוד התחברתי לתפיסת העולם של המכון, היא שיקפה את תפיסת העולם שלי.

החוויה שחוויתי בשבוע הזה, חוויה של שינוי שעוברים יחד עם קבוצה, הייתה חוויה משנת חיים עבורי. נחשפתי לכלים חדשים, ולתנועה חברתית עולמית שפתאום ראיתי שקיימת. בהמשך נסעתי לברלין והשתתפתי בסדנה של תיאורית U, נחשפתי לעולם שהולך ומתפתח,והרגשתי שאני לא יכולה להעמיד פנים כל בוקר כשאני הולכת לעבודה. עזבתי את העבודה שלי והלכתי בעקבות האהבה שלי לבדים ולתרבות האפריקאית. הרעיון של העבודה בסנגל התבשל אצלי שנים, נסעתי לשם לראות אם זה באמת החלום שלי ואם זה יכול לקרות, וכבר במהלך הביקור התחלתי לעבוד על הפרויקט.

דבר אחד שלקחתי במפגש

אחד הדברים שהיו מאוד חזקים זה חדוות היצירה, החיבור בין אנשים, שמאפשר להם לדבר ממקום אחר ולא ממקום צפוי ומוכר.  פתאום הבנו שדווקא לשבת יחד וליצור, לצייר, ולבנות, שזה משהו לא קורה לאנשים מבוגרים בחיי היום יום, זה משהו שמייצר חדווה שמחה אושר ויצירתיות שמביאה לשולחן רעיונות חדשים לגמרי.

אימצנו את זה ככלל לא לדבר יותר מדי, אלא להיות עסוקים ביצירה.

רון פולק

עיסוק נוכחי

מנהל תיכון ניסויי טכנולוגי “דור”  בהרצליה, “תיכון הזדמנות שנייה” הפועל ליצירת קרקע פורייה עבור התלמידים לשינוי, חווית למידה אחרת, הצלחה לימודית ותהליך רגשי וחברתי.

לאתר תיכון ניסוי טכנולוגי דור >>

סיפור המפגש

המפגש עם המכון החל לפני יותר מעשור, כאשר למדתי בחממה ליזמות חינוכית. מאז נקשרה שותפות ארוכת שנים עם אנשים ומרחבי פעולה שונים במכון.

בשנה ג’ של הלימודים הצטרפתי לתכנית “חלוץ חינוכי”, נכנסנו קבוצה של 5 חלוצים לתיכון דור. זו הייתה קבוצה בתוך בית הספר שנתנה לנו תחושה של שייכות, שעזרה לנו להתמודד יחד עם האתגרים של להיות מורה חדש. הקבוצה הייתה מאוד משמעותית להתפתחות שלי, בעיקר סביב המקום של גיבוש שפה משותפת ושל ההכוונה למנהיגות חינוכית ופיתוח יוזמות. הייתה ציפייה מאיתנו להוביל, מצד התכנית, ומצד הצוות והמנהלת, זה מאוד קידם ויצר בסיס טוב לשותפויות. התחושה הייתה שסומכים עלינו, מאמינים בנו, ומלווים אותנו.

אחרי 5 שנים בתכנית מנהלת בית הספר, אביגיל ראש האי יצאה לשבתון, בשנה הזאת החלפתי אותה, ומאז המשכתי בניהול. בשבילי זו הייתה הגשמת חלום. זו זכות לנהל ולהוביל  בית ספר כמו שלנו עם צוות יצירתי, מחוייב ועם עשייה מאוד משמעותית.

בשנים האחרונות ביה”ס ממשיך לקלוט ולהצמיח חלוצים חדשים, והעשייה שלהם היא חלק בלתי נפרד מתהליך השינוי של ביה”ס ופיתוח החדשנות החינוכית. יש כאן סגירת מעגל, יש לנו חלוצים מאוד מוכשרים מלאי תשוקה ויכולות מאוד גבוהות, עם חזון ותפיסה חינוכית ופדגוגית מאוד מתקדמת. אני מאוד מבין את הצורך שלהם ומה יכול לעזור להם לצמוח בתוך המערכת.

בשנתיים האחרונות, מאז כניסתי לתפקיד, זכיתי לליווי במסגרת “המאיץ” של תנועת הבוגרים של המכון. המפגשים האלו היו מאוד משמעותיים לי כמנהל, הם  עזרו לי לפרוץ גבולות מחשבתיים, למפות את בית הספר ולגבש את התפיסה הפדגוגית שאני רוצה להוביל.

שיתוף פעולה נוסף עם המכון, עם תכנית “בדרכך” הגיע דרך מורה בבית הספר,שהשתתפה בקורס למעורבות חברתית. במהלך הקורס התחדד הצורך בקלפים רגשיים לעבודה עם מתבגרות, ובעקבותיו  היא הובילה מהלך משותף שבו יצירות אמנות של תלמידות שלנו הפכו לקלפים “בדרכך” שהיום נמכרים במאות עותקים.

כיצד המפגש השפיע עלי

אני מרגיש שהרוח של המכון היא חלק בלתי נפרד מהתפיסה החינוכית שלי, ונמצאת בהיבטים שונים של העשייה. רוח החינוך הדמוקרטי נוכחת בעשייה: השאיפה לזהות ולאפשר לחוזקות של התלמידים לבוא לידי ביטוי, הדיאלוג, החדשנות והפדגוגיה פורצת הדרך.

ומכאן טבעי, מחזק, כיף ומעורר השראה לחלום ולפעול יחד.

דבר אחד שלקחתי מהמפגש

נקודת מבט אחרת על עולם החינוך, שגם היא נמצאת בהתפתחות וצמיחה עם השנים.

החממה ליזמות חינוכית  >>

תוכנית חלוץ >>

בדרכך >>

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

2 + 15 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות