גיליון 05
אפריל 2018

אירגונים דמוקרטיים

מגזין המכון הדמוקרטי

על אימפרוביזציה ונחילים כהשראה להתארגנות דמוקרטית בעבודה ובקהילה

| מאת שני מרצ׳בסקי

 

 

 

האימפרוביזציה חוקרת את המפגש, את המרחב בין לבין

ערב אחד בתחילת ספטמבר, מחול חד פעמי נוצר בתוך פרדס. איריס נייס מאנסמבל “לשבט לקום” קראה לו פרדס ‘אי הידיעה’, אני כצופה קראתי לו הפרדס הקסום.

מחול אימפורביזציה מצטרף לעוד אומנויות שמעודדות את היצירה מתוך התהוות, מתוך הפתעה. מי שהיה במופע פלייבק, מי שהיה במופע רחוב, מי שראה מיצג של אומנות פלסטית, מכיר את החשמל שנוצר בין הקהל לאומנים, או לא נוצר. האימפרוביזציה חוקרת את המפגש, את המרחב בין לבין. החקר של החומר האפל, אותו חומר בלתי נראה השומר על הגלקסיות בשלמותן והוא חידה קוסמית.

כך המרחב בינינו הוא חידה אנושית. מה יוצר כימיה בין שני אנשים? מה הדבק שמחבר קהילות, מהי התרבות הארגונית? אותו מרחב בלתי נראה המעצב את התנהגות האנשים בתוכו.

כחלק מהמעבר מתפיסות מכאניות לתפיסות מערכתיות אורגניות, אנו מתחילים לחפש אחר החוקיות של החיבור בין החלקים של המערכת, ההשפעה ההדדית של רכיבים במערכת אחד על השני. חיפוש אחר הדינמיקה, במובן של השפעות הדדיות שמייצרות השתנות מתמדת של המערכת וחלקיה או לחילופין קיבעון.

בואו תציצו בסרטון:

המופע היה חד פעמי, פעימה בזמן. המוזיקה נוצרה במקום, הרקדנים נעו בלי לדעת איך חבריהם ינועו ולמרות זאת יש בו קטעים הנראים ככוריאוגרפיה מושלמת, תיאום בתנועות ובקצב של האנסמבל כולו. כצופה חשתי שקסם נוצר לנגד עיני.

אבל האימפורביזציה היא לא קסם. נדמה שהיא כאוטית, אך היא נשענת על סט של כללים מקדמיים עליהם מחליטים הרקדנים והמוזיקאי ומשם הם יוצאים לדרך כאשר יש להם אמון מלא האחד בשני שכל אחד מנסה לעזור ככל שהוא יכול כדי להצליח. על הבמה הרצון להצליח ולתת מופע, לרוב גובר על האגו.

הקסם הזה של יצירה משותפת נוצר בכל מיני מרחבים של החיים, אבל משום מה הוא נדמה לנו נדיר. אולי יותר נדיר במרחבים פוליטיים והיררכיים, למשל במקומות העבודה שלנו, בקהילות שלנו. לקסם הזה בעולם המערכות קוראים התארגנות עצמית וזה מאפיין שלהן. למערכות ולחלקיהם יש נטייה להתארגן בעצמן, לפי כל מיני כללים וחוקים לכאורה בלתי נראים.

מה צריך לקרות כדי להביא את הקסם הזה לכל מקום?

נחילים הם קבוצות גדולות, בעלות אלפי פרטים שההישרדות שלהן תלויה בנחיל וההישרדות של הנחיל תלויה בהם. לכל פרט יש תפקיד אבל הנחיל הוא ישות בפני עצמו.

מקור השראה נוסף להתארגנות עצמית, הם הנחילים. נחילים הם קבוצות גדולות, בעלות אלפי פרטים שההישרדות שלהן תלויה בנחיל וההישרדות של הנחיל תלויה בהם. לכל פרט יש תפקיד אבל הנחיל הוא ישות בפני עצמו, הוא שלם בעל משמעות נפרדת מהפרטים שבו אך בו בעת בנוי מהם, כמו הנמלה שהיא בו זמנית פרט בודד הסוחב על גבו גרגר סוכר אך גם חלק מקן הנמלים.

מנהיגות נחיל היא תחום שחוקר מערכות של נחילים, מנסה להבין את הדפוסים המתרחשים כאשר המוני פרטים פועלים יחד.

במלותיו של פלוריס קוט, רעיונאי ומחנך החוקר את מנהיגות הנחיל בשנים האחרונות:

“מנהיגות נחיל היא האמנות של להיות חלק “ענן האדם” או נחיל, המבקש להשפיע. היא מוותרת על הצורך לשלוט או להסדיר את תרומתם של אחרים. פרט הרואה את עצמו כחלק או השתקפות של השלם. מדובר באמון ותרומה למאמץ הקולקטיבי לטיפול בטבע ובפתרונות אנושיים”.

השראה מעולם הנחילים, אם כך, יכולה להעביר אותנו משיחה על שיתוף פעולה והתארגנות עצמית בצוות לשיחה על שיתוף פעולה רחב יותר,
בארגון עם מאות ואלפי אנשים, להתארגנויות הצומחות מהשטח, התארגנויות קהילתיות ופוליטיות ובבנייה של תנועות אידיאולוגיות.

הינה כמה עקרונות של מנהיגות נחיל:

  • מודעות – כל חבר חייב להיות מודע לסביבה וליכולות שלו.
  • אוטונומיה – כל חבר מנהל את עצמו, בלי שרשת פיקוד, אבל יכולים להיות תפקידים.
  • סולידריות – כאשר משימה מסתיימת כל חבר מחפש משימה חדשה כדי לסייע להשלים.
  • הסתגלות – עם שינוי במספר החברים, משימות חדשות ויכולות חדשות יכולות להיפתר מבלי ששמים לב.
  • חוסן חברתי/קהילתי – החברים יכולים לרפא בעצמם את המערכת כאשר טרגדיה מכה או שיש נזקים. יכולת ריפוי עצמית של קהילה/כפר.

לא היה מנהל או ארגון אחד שהיה אחראי על הפעילות, אלא חוקיות מסוימת, לא מדוברת, שהניעה את הפעילות

דוגמה לארוע בו באה לידי ביטוי מנהיגות נחילית ניתן למצוא בפעילות כוחות ההצלה באירוע הטרור הקשה במרתון בבוסטון.  לאחר האירוע, התקיים תחקיר שבחן את אופני הפעולה וההתנהלות.  מה שבלט מהתחקיר שלא היה מנהל או ארגון אחד שהיה אחראי על הפעילות, אלא חוקיות מסוימת, לא מדוברת, שהניעה את הפעילות, ואלו העקרונות שלה:

  • איחוד מאמצים – מטרה משותפת להציל חיים.
  • נדיבות בפעולה – מה יש לך, מה אתה צריך?
  • כל אחד נשאר במסלול שלו ועוזר לאחרים להצליח במסלול שלהם.
  • בלי אגו בלי אשמה.

והכל נשען על אמון ויחסים טובים

ומה לגבי מלכת הכוורת?

רוב המודלים שמצאתי של ארגוניים חלופיים, עדיין מחזיקים מנכ”ל, או מנהיג חזק שמאפשר לכל המרחב הארגוני להתנהל אחרת, תחתיו.

מודלים חדשים בהתארגנויות קהילתיות, פוליטיות, אומנותיות מתחילים להראות התנהגות נחילית בין קבוצות ויחידים שבה אין מנהיגים קבועים וברורים, בה הארכיטיפ של המנהיג משנה את צורתו.

גם המנהיגות האדפיטיבית בדומה לסוציוקרטיה 3.0, מביאה מודל אלטרנטיבי למלכת הכוורת, כאשר היא מניחה את העניין, הבעיה שרוצים לפתור כמדורת השבט של הקבוצה העובדת. במקום שהמנהיג יהיה הכוח המוביל את הצוות, המרכז והמתכלל של הצוות, המשימה הופכת להיות כזו. כמו בצוותים מטריציונים הנאספים מחלקים שונים בארגון לצורך משימה משותפת.

לאחרונה נחשפתי למודל של חברה מרתקת בניוזילנד שנקראת en.spiral, המודל שלהם התפתח מתוך קבוצה של עצמאיים שרצו ליצור קהילה מקצועית הפועלת יחד, מתוך עצמאות מקסימלית. הם יצרו מערכת של הסכמים שמאפשרים חופש גדול מאוד של יצירה הנובעת מתוך המפגש והיחד. עם הקפדה מרשימה על נחיל בלי מלכה, דרך מנגנונים מרתקים של דיקרטריון רזה ותפקיד מתחלף של קטליזטור אסטרטגי.

סילביה זור היא חלק מאותה קבוצה, ומתארת באופן רהוט את חוויית החופש שנוצרת בעבודה בצורה הזאת יחד עם המורכבות שהיא מביאה.

ארגונים דמוקרטיים הם ארגונים בהם המנהלים מוותרים על הפנטזיה של השליטה, משנים את מנגנוני הפיקוח והבקרה… נשענים על הכוח של ההתארגנות העצמית של המערכת כבסיס לביצוע משימות משותפות. 

חזרה לקסם בפרדס

המרחב בין לבין, הוא המרחב היצירתי, שם מתהווה רעיון אחר שהוא אף אחד מהרעיונות המקוריים, שהוא התגלגלות פראית של הבזקי מחשבה שמתוכם נולד משהו חדש.

זאת הזמנה לאמץ את העקרונות הבסיסיים של הסכמה על מטרות, אמון אחד בשני, סלחנות כלפי טעויות והרבה הקשבה כדי לשפר את החוויה של העבודה המשותפת כדי לבנות דברים מפתיעים וגדולים פי מיליון מהגודל של כל אחד מאיתנו לבד.

ארגונים דמוקרטיים הם ארגונים בהם המנהלים מוותרים על הפנטזיה של השליטה, משנים את מנגנוני הפיקוח והבקרה למנגנונים מבוססי אמון וגם מבוססי טכנולוגיה. חשוב להבין שבעידן של טכנולוגיה שיתופית זמינה וזולה, ניתן ליצור מצב בו כול חברי הארגון מקבלים תמונה שלמה של הנעשה בו בכל רגע נתון. הכנסה של טכנולוגיות כאלו מייתרת מערך שלם של תפקידים השייכים למשפחת התכלול. ומכיוון שגם כך, אחד המדדים החשובים ליצירת שיתוף פעולה הוא ראיית התמונה השלמה ע”י כל המשתתפים, שקיפות ונגישות היא מרכיב נדרש. מנהלים וארגונים דמוקרטים, נשענים על הכוח של ההתארגנות העצמית של המערכת כבסיס לביצוע משימות משותפות. שחרור כזה משנה את תפקיד המנהלים, לפעמים גם מייתר אותו.

מה מרוויחים בתמורה? בדרך כלל צמיחה כלכלית (של כ 30%), שביעות רצון, חלוקה בנטל האחריות ואת הגביע הקדוש של עולם העבודה בעשור האחרון – ה Engagment.

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

4 + 3 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות