גיליון 05
אפריל 2018

אירגונים דמוקרטיים

מגזין המכון הדמוקרטי

סיפורן של שתי ערים ודמוקרטיה בארגונים

לפני כאלפיים וחמש מאות שנה יצאו שתי ערי מדינה יווניות למלחמה. המלחמה היתה מרה מאד וממושכת והיא הסתיימה רק כשלשים שנה לאחר שהחלה. שתי הערים הללו היו אתונה, הדמוקרטיה הראשונה בעולם וספרטה, עיר המדינה האריסטוקרטית והמיליטריסטית והמלחמה היתה המלחמה הפלופונזית.

| ד״ר רביב רייכרט

ערי המדינה הללו יכולות ללמד אותנו בעיני דבר או שניים על דמוקרטיה בארגונים שהוא תחום פעולה ומחקר חדש ומסעיר אבל מצומצם ולכן לא נחקר דיו

ערי המדינה הללו  יכולות ללמד אותנו בעיני דבר או שניים על דמוקרטיה בארגונים שהוא תחום פעולה ומחקר חדש יחסית ומתפתח, שבשל היותו צעיר לימים לא נחקר דיו (כפי שמעידים דה יונג, וואן ויטלוסטוין  במאמרם Organizational Democracy  – De Jong &  Van  Witteloostuijn – 2007). מאידך התחום הזה מצוי בתנופת התפתחות גדולה (כפי שמעידים  גולן, באד ווליקינסון במאמרם New approaches to employee voice and participation in organizations – Gollan Wilkinson& 2010  Budd)

הקשר שלי אל הנושא הזה ואל השאלות שהוא מעלה הוא אישי מאד שכן למזלי ולשמחתי  ביליתי את הרוב המוחלט של שנותי כאדם עובד בארגונים דמוקרטיים – בבית הספר הדמוקרטי בחדרה ובמכון לחינוך דמוקרטי. חוויתי את ההעצמה, האהבה והאתגר שמזמנים החיים בתוך ארגון שמהותו היא הזמנה לקחת חלק בעיצובו ובניהולו מתוך שיח עם חברי הארגון האחרים. מכאן משתמעת כבר בעצם הגדרה של המונח  ארגון דמוקרטי.

להלן נעסוק בהגדרת המושג ארגון דמוקרטי, כפי שהיא עולה מתוך הדיון וההתנסות של המכון לחינוך דמוקרטי בתחום  ומתוך המחקר של הנושא, ולאחר מכן נבחן אותו באמצעות סיפורן של שתי הערים.

מהו ארגון דמוקרטי?

האנציקלופדיה הבינלאומית ללמודים ארגוניים מגדירה אותו כך:

a  system  of  democratic governance that at least includes shared residual claims by all members of the organization in combination  with  democratic  decision-making  rules  and  embedded  in  a  supportive organizational structure. (De Jong  & Van Witteloostuijn 2007)

בבסיסה של ההגדרה הזו עומדים כמה עקרונות מהותיים. המכון לחינוך דמוקרטי חקר וניסח את העקרונות הללו בתהליך השתתפותי ובעקבותיו נוסחו עקרונות הפעולה של המכון:

דיאלוג בין אנשים וקהילות – מתן כלים ויצירת מנגנונים לקיום דיאלוג מתמיד.

השתתפותיות – הפעלת המרחב הציבורי באופן המאפשר מנהיגות השתתפותית תוך הגדרה מוסכמת של חלוקת תפקידים בין הנהגה לציבור.

אחריות פרט וקהילה – עיצוב מנגנונים התומכים בצמיחת הפרט מחד ובאחריות שלו להצמיח את הקהילה מאידך.

אקטיביזם חברתי – הכשרת יחידים וקבוצות ללקיחת אחריות על המרחב המשותף תוך חשיבה ביקורתית והפעלת כלים של יצירתיות, יזמות וחדשנות.  (עקרונות הפעולה של המכון לחינוך דמוקרטי 2016)

יריב שלח במאמרו “הדמוקרטיה מגיעה למקום העבודה” ודה יונג, וואן וויטלוסטוין במאמרם שהוצג לעיל, מוסיפים לעקרונות הללו:

מטרה וחזון ברורים – יעדי החברה הם דמוקרטיים במהותם, הם מוגדרים בבהירות ומסייעים להכתיב את הדרך שבה הארגון מתקדם.

שקיפות – הארגון מתנהל בפתיחות ושקיפות אל מול העובדים.

העצמת העובדים –בארגון דמוקרטי שואפים להעניק לעובדים יחס הוגן ואפשרות בחירה והשפעה משמעותית.  ההעצמה הזו באה לידי ביטוי גם בכך שרווחי הארגון מחולקים באפן שווה בין כלל החברים בארגון.

למידה ושינוי – על מנת לודא שהארגון פועל ביעילות, בוחנים באופן שוטף את שיטת העבודה והתוצאות ומקפידים ללמוד מטעויות ולהשתנות בהתאם לצורך.

(DE JONG GJALT & VAN WITTELOOSTUIJN ARJEN 2016, שלח 2016)

ככל שהארגון דמוקרטי יותר הוא משיג שתי מטרות עיקריות

מטרה מהותית – היווצרות  תודעה דמוקרטית בקהילת הארגון  ובחיי הארגון עצמו,….

מטרה פונקציונלית – יצירת ארגון אפקטיבי – חדשני יותר, יודע להסתגל …ומנצל באופן מיטבי את הכוחות והעוצמות של עובדיו תוך יצירת מרחב התפתחות עבורם בתוך הארגון

מיכל גלבוע – אטר ויותם טרון במאמר שלהם שפורסם בפסיק 01 : “למה ניהול דמוקרטי דווקא עכשיו (ובכלל?)” מציגים  את אופן הניהול הנגזר מעקרונות אלה. הם טוענים שניהול דמוקרטי מחולל תרבות ארגונית הנמצאת בתנועה מתמדת של דמוקרטיזציה ארגונית. לטענתם ככל שהארגון דמוקרטי יותר הוא משיג שתי מטרות עיקריות:

מטרה מהותית – היווצרות  תודעה דמוקרטית בקהילת הארגון  ובחיי הארגון עצמו, וחלחול השפעה על מרחבי חיים נוספים בהם פועלים אנשי הארגון.

מטרה פונקציונלית – יצירת ארגון אפקטיבי – חדשני יותר, יודע להסתגל למציאות מורכבת ואי ודאות גדולה ומנצל באופן מיטבי את הכוחות והעוצמות של עובדיו תוך יצירת מרחב התפתחות עבורם בתוך הארגון. (גלבוע –  אטר וטרון 2016).

מהי ההיסטוריה של דמוקרטיה בארגונים ומהי הצפי להתפתחותה?

תופעת הדמוקרטיה בארגונים פסעה את צעדיה הראשונים כבר באמצע המאה ה –  19 עם הופעת ארגוני העובדים שנוהלו באופן דמוקרטי, הדיון ההגותי והאידאולוגי בדמוקרטיזציה של ארגונים נוסח לראשונה באותה תקופה בכתבי הוגים אנרכיסטים וסוציאליסטים כפרודון וסיזר דה פפה, לאחר מלחמת העולם הראשונה חברות עסקיות ראשונות הנהיגו דמוקרטיזציה, בעקבות העליה במודעות לזכויות אדם בכלל וזכויות העובד בפרט שאפיינה את התקופה, ומשנות ה – 50 וה – 60 של המאה ה – 20 החלו להופיע גם יוזמות ממשלתיות בנושא – בשוודיה אף חוקקו בשנת 1950 חוקים המקלים במס על חברות המנהיגות דמוקרטיזציה ניהולית.

אבל השינוי האמיתי החל לתפוס תאוצה רק בשנים האחרונות כשהוא מונע לא מאידאולוגיה, אלא גם ובבעיקר מהבנה שהגישה הדמוקרטית יכולה לייעל את הארגון ולהביא לתוצאות טובות יותר לא רק עבור העובדים אלא גם עבור הארגון עצמו.

העולם שלנו כיום הוא עולם של שינויים מתמידים, אי ודאות גדולה ומורכבות גבוהה. ארגונים בעולם כזה נדרשים לפתח מנגנונים חדשים של התמודדות, השונים מאלו המסורתיים ומותאמים לתנאי המאה ה 21. ניתן כיום לראות, כי ארגונים רבים – ופעמים רבות דווקא המצליחים ביניהם – מפרקים את המבנים הניהוליים שנוצרו בארגונים לפני כ 200 שנה ויוצרים תפיסות ניהול ומבנים ארגוניים חדשים. ההערכות אומרות שבשנת 2020 כבר נראה שינוי ממשי בתפיסה ובהתנהלות של ארגונים רבים. (שלח 2016 גלבוע אטר וטרון 2016, Bernstein 2012.)

לערי המדינה הללו מאפיינים המקרבים אותן מאד לארגונים: גודלן …העובדה שהן פעלו בעולם דינאמי מאד… הקשר הישיר בין האופי הכלכלי של עיר המדינה לבין משטרה.. צורת המשטר הישירה של הפוליס שהתבססה על ההשתתפות הפעילה של כלל האזרחים

שתי שאלות על דמוקרטיה בארגונים

במאמר שלהלן אעסוק בשתי שאלות הנוגעות לדמוקרטיה בארגונים – מה גורם לארגון להפוך לדמוקרטי? ומהן הסוגיות שארגון דמוקרטי מזמן? ואעסוק בהן באמצעות סיפורן של שתי הערים אתונה וספארטה.

ראשית משום שאני סובר שהיסטוריה היא אמצעי מצויין לבחינת ההווה, בשל המבט המרוחק שהיא מזמנת.

שנית משום שערי המדינה של יוון הם בעיני כר נכון לדיון בעקרונות ובסוגיות של דמוקרטיה בכלל ודמוקרטיה בארגונים בפרט :

  • בהן נוסחו לראשונה המושגים והשפה של מדע המדינה המערבי והראשוניות הזו מזמנת התבוננות מהותית בשאלות האלה.
  • לערי המדינה הללו מאפיינים המקרבים אותן מאד לארגונים:
  1. גודלן  – מספר האזרחים בעיר מדינה יוונית ממוצעת משתווה בגודלו לחברה בינונית בת זמננו.
  2. העובדה שהן פעלו בעולם דינאמי מאד  – יוון הקלאסית, ומרובה שחקני – ערי מדינה, הדומה מאד לעולם שבו פועלים הארגונים העיסקיים והחברתיים  מאז עליית הקפיטליזם.
  3. הקשר הישיר בין האופי הכלכלי של עיר המדינה לבין משטרה שניתן להשוותו להשפעת אופיה של הפעילות הכלכלית של הארגון על אופיו.
  4.  צורת המשטר הישירה של הפוליס שהתבססה על ההשתתפות הפעילה של כלל האזרחים וניתן להשוותה למעורבות ולהשפעה של העובדים בארגון על הארגון .

א. מה גורם לארגון להפוך לדמוקרטי?

בואו נבחן מה ניתן ללמוד מהאופן בו נבנה המשטר בכל אחת מהערים הללו לגבי הפיכתו של ארגון לארגון דמוקרטי:

נקודת המוצא של אתונה במאה ה-8 ותחילת ה-7 לפנה”ס היתה דומה לזו של ערים רבות אחרות ברחבי יוון. בתקופה זו מתרחשים ביוון תהליכים של ירידת המלוכה לטובת האריסטוקרטיה ובתוך האריסטוקרטיות הללו, שהן אצולות ייחוס, מתחילה עלייה של מעמד של עשירים חדשים ושל מעמד ביניים שנובעת מההתעוררות החברתית והכלכלית ממה שנקרא “עידן החושך של העולם העתיק” (שנגרם בשל נדידת העמים הגדולה של המאה ה – 12 לפנה”ס שהפילה ממלכות ואימפריות). ככל שמתרבים בעלי ההון הגדולים, ככל שנוצרים מעמדות שבאופן קולקטיבי יש להן חלק מההון הציבורי, כך גדל הרצון שלהם בחלק מן השלטון או לפחות בהשפעה עליו. ערי מדינה רבות הפכו בשל כך לטיראניות – למדינות עליהם השתלטו באפן לא חוקי עריצים שהשתייכו או הזדהו עם המעמדות הלא אריסטוקרטיים, אולם אתונה, בשונה מהערים האחרות, הפכה לדמוקרטיה. המהלך הזה נובע במידה רבה מהיות אתונה עיר מדינה דינאמית מאד הנמצאת בשיג ושיח אינטנסיבי עם העולם, שכן אתונה שכנה לחוף ימים והים היה שדה פעולתה.

שרשרת של מנהיגים, הן כאלה שעלו לשלטון באופן חוקי כסולון וקלייסטנס והן  כאלה שעלו לשלטון באפן שאינו חוקי, טיראני, כפסיסטראטוס, חותרים באפן הדרגתי תחת המבנה השלטוני האריסטוקרטי של אתונה ובונים את הדמוקרטיה האתונאית מתוך שיח עם ההשתנות של החברה האתונאית. המבנים השלטוניים שבנה כל אחד מהשלשה מבטאים את השיח הזה ומעצבים אותו: סולון, שעלה לשלטון בעיצומו של משבר חברתי באתונה, בנה מבנה שלטוני המגדיר את זכויות האזרח לפי רכוש במקום לפי מוצא, ומאפשר מידה רבה של מוביליות חברתית. פסיסטראטוס, שעלה לשלטון לאחר מלחמת אזרחים שבה עמד בראש הקבוצה שייצגה את המעמדות החדשים, השתמש בכוח הטיראני שלו כדי לבסס את המעמד הבינוני ולפתח עוד יותר את התשתית שעליה תוקם הדמוקרטיה האתונאית בעתיד. באמצעות פיתוח הכלכלה וגיבוש של חברה אזרחית, הוא הניח את היסודות שמתוכם צמחה הדמוקרטיה. על בסיסם נבנתה הדמוקרטיה האתונאית במהלך שבמרכזו עמד קלייסטנס שעלה  לשלטון לאחר מרד עממי בטיראן: קלייסטנס בנה מערכת מורכבת של מנהל – אזרחי אתונה חולקו לעשרה שבטים והמערכת הזו סייעה לקעקע את הסדרים החברתיים שהיו תלויים בחברה האריסטוקרטית, ולבנות מחדש, להגדיר מחדש, את המבנה האזרחי של העיר.

בנוסף לחלוקה לשבטים, חולקה אתונה חלוקה נוספת ליחידות קטנות עוד יותר להן  קראו דמוס. הדמוסים היו יחידות מנהלתיות בגדלים שונים (הדמוסים הקטנים ביותר מנו כ-100 איש והיו כאלה שמנו 1000 ואולי יותר). הדמוסים הללו היו יחידת הרישום הבסיסית שעליה נשענה כל הדמוקרטיה האתונאית. האזרח האתונאי זיהה את עצמו לפי שם הדמוס שלו. למעשה אנשים חדלו מלציין את עצמם לפי שם אביהם, כפי שהיה נהוג עד אז, וקראו לעצמם רק בשמם הפרטי ובשם הדמוס שלהם.

בכל אחד מהדמוסים הללו הייתה מערכת דמוקרטית פנימית. כל שנה נבחר הדמרכוס, ראש הדמוס, בתהליך בחירות פנימי שאפיין את אותו דמוס. היה לדמוס גם מרכז קהילתי משלו, לעיתים מקדשים משלו, לפעמים אפילו תאטראות פרטיים. בכל אחד מהדמוסים התנהלו חיים פוליטיים עצמאיים. החיים הפוליטיים הללו היו בית הספר לדמוקרטיה. מתוך ההתנסות בחיים הפוליטיים בדמוסים, רכשו האזרחים האתונאים את ההרגלים, והלך המחשבה, שאפשר להם להתנהל בחיים דמוקרטיים במדינה ככלל. מוסד נוסף שכונן קלייסטנס ותפס מקום חשוב ביותר בחיים הפוליטיים האתונאים הוא הבולה – מועצה של 500 איש. שהיתה המועצה המייעצת והמתדיינת והיא התבססה על כך שכל אחד מהשבטים שלח 50 איש כדי שיאיישו את המועצה. בשל כך לכל אזרח אתונאי, היה סיכוי גבוה לכהן בבולה לפחות פעם אחת בחייו.

לעומתה, ספרטה היא עיר מדינה המבוססת על עבדות – ספרטה שיעבדה עיר מדינה שכנה – מסניא והפכה את כל תושביה לעבדים. החשש המתמיד שלה מפני מרד עבדים הפך אותה לעיר צבאית, שהאופן שבו היא מקיימת את צורת המשטר שלה ואופן החינוך הנהוג בה נועד לייצור לוחמים עזים שתפקידם היה קודם כל למנוע את המרד. צורת המשטר של ספרטה ניתנה לעיר, כך טענו הספרטנים, ע”י מחוקק אגדי, מצאצאי הרקלס, שנקרא לקורגוס ופעל בחסות האורקל בדלפי ונתן לספרטה לא רק חוקה, שאותה כינו הספרטנים,  רטרה – אמירה, אלא את אורח החיים שמתקשר לכיבוש ולשעבוד של מסניא. קרי, צורת המשטר הספרטני, ע”פ הסיפור שסיפרו הספרטנים, לא נוצרה מתוך דיאלוג אלא נאמרה לעיר ע”י האלים.

בלב הצורה הזו מוכר מעמד של שני מלכים שנקראים הארכיגטי, שתפקידם העיקרי הוא צבאי. בנוסף לשני המלכים, המגבילים זה את זה, ובכך מונעים טיראניה וגם מבטיחים יציבות, מוכר גם באופן רשמי מעמדה של מועצת הזקנים. ביוונית, גירוסייה. במועצת הזקנים נמצאים שני המלכים ועוד 28 אזרחים ספרטנים מעל לגיל 60 מטובי העיר ספרטה. הגרונטס, החברים בגרוסייה, מתמנים לכל ימי חייהם ונבחרים בתהליך הבא. עם מות אחד החברים, עמדו מספר מועמדים לגרוסייה והוצגו בפני הקהל. הקהל, בראותו כל אחד מהמועמדים, השמיע רעש בצעקות, רקיעות, מחיאות כפיים וכדומה. שופטים שנמצאו מאחורי פרגוד החליטו מי מהמועמדים שהם הכירו רק לפי מספר, זכה לרעש הגדול ביותר ואת המועמד הזה מינו להיות חבר במועצת הזקנים. בנוסף לגירוסייה הזו, היה גם מוסד של אסיפת עם כללית. באסיפת העם הכללית השתתפו כל האזרחים של ספרטה שהיו גברים מעל גיל 30 (גיל ההצבעה) בעלי רכוש ומוצא ספרטני מלא, קרי, המשטר של ספרטה הוא משטר שמונע טיראניה ומבטיח יציבות ושותפות בשלטון של קבוצה אליטסטית קטנה שהיא גם בסיס הצבא. (עמיתי 2017, עמית 1984)

מה שעולה מתוך סיפור הווצרותן של שתי הערים הוא הקשר הברור בין הדמוקרטיה לבין הדינאמיות של אתונה שמזמנת שיח בין שליט לאזרחים, ובין האריסטוקרטיה לבין השאיפה של ספארטה ליציבות המונעת מהחשש מפני מרד.

מה שעולה מתוך סיפור הווצרותן של שתי הערים הוא הקשר הברור בין הדמוקרטיה לבין הדינאמיות של אתונה שמזמנת שיח בין שליט לאזרחים, ובין האריסטוקרטיה לבין השאיפה של ספארטה ליציבות המונעת מהחשש מפני מרד.

שתי הערים עמדו בפני צומת דרכים, שהעמידה בפניהם ההתעוררות מעידן החושך, וכל אחת מהן בחרה בדרך אחרת שנבעה מהוויתה הכלכלית חברתית.

מי שהוביל את הדרך הזו, בכל אחת משתי הערים, היו מנהיגים שביטאו את ההוויה הזו ושאופי השיח שלהם עם תושבי עריהם יצר את הוויה:

באתונה היו אלה מנהיגים, שללא קשר למעמדם החוקי האזינו ושוחחו איתה ובנו עבור עירם מבנים שביטאו את השיח הזה , בספארטה היה זה מנהיג אחד שטבעו המיתי מבטא את הוויתה של עירו ומילתו, הרטרה שלו אינה נובעת משיח איתה אלא נאמרת לה ע”י מנהיג שהוא דובר האלים והיא שומרת ומשמרת את העיר.

הדמוקרטיה האתונאית מבוססת על עקרונות המזכירים במידה רבה את העקרונות של הדמוקרטיה בארגון שציינו לעיל: דיאלוג בין אנשים וקהילות, השתתפותיות, אחריות פרט וקהילה, אקטיביזם חברתי, מטרה וחזון ברורים וניתנים לשינוי, שקיפות, העצמת האזרחים, פיזור כוחות ולמידה ושינוי, והדינאמיות שלה מבטאת את התפיסה הניהולית הדמוקרטית שהוצגה לעיל לעומתה האריסטוקרטיה הספרטנית מתאפיינת בהררכיה שנמנעת משקיפות, דו שיח והקשבה בין אדונים ועבדים ובהמנעות משינוי.

ההבחנה הזו בולטת מאד במלחמה בין שתי הערים הללו שהיא לב דיוננו, מלחמה שבה ניצחה האריסטוקרטיה את הדמוקרטיה, היציבות את הדינאמיות, ומתוך כך ניתן נפנה אל השאלה השניה –

מהן הסוגיות איתן מתמודדת  דמוקרטיה בארגון? ובהקשר של המלחמה הפלופונזית כיצד הסוגיות הללו הביאו לכשלונה של הדמוקרטיה במאבקה באריסטוקרטיה?

ב. מהן הסוגיות איתן מתמודדת דמוקרטיה בארגון?

המלחמה נפתחה ביתרון אתונאי. אמנם מדי שנה בשנה הספרטנים צבאו עם צבא היבשה החזק והעדיף שלהם על אתיקה, האזור בו שכנה אתונה, ותושבי הכפרים והעיירות המקיפים את העיר ברחו אל מאחורי החומות של אתונה, שם היו בטוחים, אבל הספרטנים השמידו את יבוליהם. לכאורה זהו צעד שיכול היה להכריע את המלחמה אבל האתונאים השתמשו בצי הגדול שלהם והביאו תבואה מהאזורים בהם שלטו מסביב לים השחור. כתגובה למצור הזה הצי האתונאי כיתר את הפלופונס, האזור בו שכנה ספארטה. הכה בספרטנים ובבעלי בריתם ולמעשה הכריע את המלחמה לטובת אתונה בתוך כ-10 שנים.

הייתרון האתונאי הזה נובע מצד אחד, מכוחו של הצי האתונאי, שהוכיח את עצמו בשטח יותר מצבא היבשה של הספרטנים ובעלי בריתם. מצד שני, יכולת המימון האתונאית, הכלכלה האתונאית המפותחת לעומת הכלכלה הספרטנית הפרימיטיבית, העניקה לאתונאים יתרון מוחץ. למעשה, בחתימת הסכם השלום הראשון שהיה אמור להיות סוף המלחמה הזו, היתרון האתונאי ניכר ובולט. אולם היתרונות הללו לא הביאו את אתונה לנצחון במלחמה כולה: כאשר הספרטנים הודו למעשה בכשלונם וכל הים ההגאי כבר סר למשטרם של האתונאים, האתונאים החליטו  החלטה יהירה וכוחנית לכבוש את סיציליה ואחרי שישתלטו עליה שקלו לכבוש גם את קרתגו, המעצמה הפיניקית שבצפון אפריקה,  ובכך היו הופכים לא רק לשליטי הים האגאי אלא לשליטי הים התיכון כולו.

הם יצרו חיל משלוח גדול ושלחו אותו בפיקודם של 3 מצביאים, בראשם אלקיביאדס הצעיר, בן למשפחה אריסטוקרטית מהבכירות והאצילות של יוון, לאי סיציליה כדי לכבוש אותו ולהכניע קודם כל את סירוקוסיי, העיר היוונית הראשית בסיציליה.

אלא שערב יציאת הצי, מתרחשת בעיר אתונה פרשיה מוזרה. באישון לילה כנופייה מסתובבת בכל העיר ומשחיתה את פסלי האלות. האתונאים קמו בבוקר וראו את פסלי האלות מחוללים. בעיר התפשטה השמועה שמי שאחראי להשחתה היה לא אחר מאלקיביאדס מנהיג חיל המשלוח לסיציליה, כאשר שמע שהוא מואשם, ושיש כוונה לשפוט אותו  בבית המשפט שבו כהנו כשופטים חמש מאות אתונאים שעלו בגורל, ושעל פי רוב התייחס בחומרה למנהיגים שסרחו, ערק מהצבא והצטרף אל הספרטנים.

העריקה הזו הביאה לכישלון מסע הכיבוש של סיציליה ולנפילת כל החיילים בשבי סירקוסיי. זו הייתה מכה גדולה וקשה לאתונה והיא התגברה כיוון שספרטה ובעלות בריתה ראו בכך הזדמנות לחדש את המלחמה. הפעם אלקיביאדס סייע לספרטנים וייעץ להם כיצד ניתן לנצח את אתונה, בנוסף לכך האימפריה הפרסית, אויבתה של יוון כולה, החליטה להתערב במלחמה ולהזרים כמות גדולה של זהב לשימושם של הספרטנים שבנו באמצעותו צי. אבל האתונאים היו רחוקים מלהיות מובסים. בקרב ימי גדול הם נחלו ניצחון ורוב ספינות הצי הספרטני טבעו, אלא שהניצחון הזה לווה בכשלון: מיד לאחד הניצחון בשדה הקרב הימי פרצה סערה. האתונאים לא היו מסוגלים לאסוף את החיילים האתונאים שנפלו למים במהלך הקרב או את הגופות של אלה שמתו בקרב. עם חזרתם כגיבורים מנצחים, הם נתבעו לדין על ידי משפחותיהם של החללים ובייחוד של אלה שלא נאספו בזמן.

הטענות שלהם שלא יכלו לאסוף את החיילים שהיו במים בשל הסערה אינן זוכות להתייחסות של ממש. האדמירלים הועמדו לדין כולם, הורשעו והוצאו להורג ע”י בית המשפט של חמש מאות האזרחים. האיש היחיד שנשא קולו נגד המהלך הזה היה סוקרטס, אבי הפילוסופיה, שאפלטון ראה בו את הטוב מכל בני זמנו, ונפל בגורלו לעמוד בראש חבר השופטים. אך קולו לא הספיק. שנתיים לאחר מכן, בהיעדר הנהגה ימית ראוייה, הצי הספרטני לכד את הצי האתונאי לפני שהספיק לצאת אל הים והמלחמה הסתיימה. בעקבות הניצחון הספרטני מגיעה ריאקציה אוליגרכית.

באתונה מוקם שלטון עריצות של 30 איש שזכו לכינוי “שלושים הטיראנים”. שלושים הטיראנים רדפו את מתנגדיהם, הוציאו אותם להורג והגלו אותם ואת משפחותיהם. אחד מאותם טיראנים היה קריטיאס תלמידו של סוקרטס. לאחר קינונה של הדמוקרטיה מחדש, מועמד סוקראטס עצמו לדין בפני אותו בית משפט באשמת חוסר כבוד ופגיעה באלים של העיר אתונה ובהשחתת הנוער, כאשר הנוער שעמד לנגד עינהם של השופטים היו אנשים כקריטיאס ואלקיבידיאס, תלמידיו של סוקרטס ומי שבגדו באתונה. סוקרטס נמצא אשם ומוצא להורג. המהלך המסיים את המלחמה שהחל בהחלטה הפזיזה והשגוייה לכבוש את סיציליה התנקז בסופו של דבר אל מותו של אותו אזרח שהתנגד באורח דמוקרטי להרס של הדמוקרטיה את עצמה (עמיתי 2017 )

נראה שכשלונה של אתונה נובע מכך שהיא היתה דמוקרטיה הסותרת את עצמה, שלא מימשה ההלכה למעשה את חזונה המוצהר, שיישמה עקרונות דמוקרטיים בפן אחד ומסויים של פעילותה, בפן של שלטון הרוב של האזרחים ולא מימשה אותו בפנים אחרות של פעילותה – ביחסה אל אזרחיה שאינם הולכים בתלם וביחסה אל העולם שמחוץ לה.

נראה שכשלונה של אתונה נובע מכך שהיא היתה דמוקרטיה הסותרת את עצמה, שלא מימשה ההלכה למעשה את חזונה המוצהר, שיישמה עקרונות דמוקרטיים בפן אחד ומסויים של פעילותה, בפן של שלטון הרוב של האזרחים ולא מימשה אותו בפנים אחרות של פעילותה – ביחסה אל אזרחיה שאינם הולכים בתלם וביחסה אל העולם שמחוץ לה. הוא נובע מכך שהדינאמיות שלה העבירה אותה על דעתה, הרעב לעצמה ולכח של האזרחים ושל המדינה שהניע אותה לעבר הדמוקרטיה הוא שהביא לכשלונה שהתבטא במשפט האזרחים הרצחני שלה ובאימפריליזם המוטרף שלה.

מה אנחנו לומדים מסיפורן של שתי הערים?

אנו לומדים שתהליך דמוקרטיזציה מופיע בארגונים המאופיינים בדינאמיות עזה ובתנועה מתמדת, ביחידים וקבוצות המוכנים ויכולים לקחת אחריות על המרחב המשותף ושיש בהם שיח השתתפותי בין המנהיגים לבין “אזרחי” הארגון. התהליך יוצר מבנה שמהותו היא פיזור כוחות למידה מתמדת ושינוי – הדינאמיות של אתונה, הנכונות של אישים ושל קבוצות חברתיות לקחת אחריות על המרחב הציבורי שלה, השיח בין סולון, קלייסטנס ופסיסטראטוס לבין האתונאים הן שיצרו את המבנה מפוזר הכוחות שלה שבבסיסו הלמידה המתמדת שנוצרה ע”י מבנים כמו הדמוס. אנחנו לומדים גם שאין די במבנה הזה להצלחתו של ארגון דמוקרטי. שכן, הרעב לגדילה מתמדת, אינסופית, הביאו באתונה לערפול החזון, להפיכת הדו שיח לעריצות הרוב ולהוצאתם להורג של אזרחים במקום להעצמתם, ולאלימות של המדינה כלפי ערי מדינה – ארגונים אחרים.

אנו לומדים שכאשר הניהול הדמוקרטי מעדיף, בשם התנועה המתמדת, את המטרה הפונקציונלית על פני המטרה המהותית, עלולה הדינאמיות הדמוקרטית להביא להיבריס ולהרס של הארגון.

ביבליוגרפיה:

  1. DE JONG GJALT & VAN WITTELOOSTUIJN ARJEN ORGANIZATIONAL DEMOCRACY  International Encyclopedia of Organization Studies Volume 3,  January 2007 Publisher: Sage Publishers, Editors: S.R. Clegg, J.R. Bailey, pp.1039-1042
  2. עקרונות הפעולה של המכון לחינוך דמוקרטי אתר המכון לחינוך דמוקרטי נדלה מ:

http://www.democratic.co.il/2016/11/18/5579

  1. גלבוע – אטר מיכל וטרון יותם למה ניהול דמוקרטי דווקא עכשיו (ובכלל?) פסיק 01 דצמבר 2016 נדלה מ: http://www.democratic.co.il/2016/11/18/5579/
  2. עמית משה , תולדות יוון הקלאסית, הוצאת ספרים ע”ש י”ל מאגנס 1984
  3. עמיתי אורי מבוא לעולם הקלאסי  נדלה מ http://amitay.haifa.ac.il 26  בספטמבר 2017.
  4. שלח יריב הדמוקרטיה מגיעה למקום העבודה נדלה מ:  (https://www.italent.co.il/) מאי 8, 2016

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

8 + 5 =

גיליון 05
אפריל 2018

אירגונים דמוקרטיים

שינוי גודל גופנים
ניגודיות