מנהיגות השתתפותית מלידה

המערכת הציבורית נותנת מענה חלקי להורים לילדים מגיל לידה עד 3. המשאבים נמוכים והאתגרים גדולים.

זהו הגיל בו הורים זקוקים לעזרה משמעותית מהסביבה לגידול ילדיהם. האחריות שלנו כחברה היא לספק מערכת טיפול וחינוך איכותית וחומלת עבור הילדים ובשביל הוריהם.

ב”ויצו” מצאנו שותפים, שרואים באחריות זו שליחות ומוכנים להתמודד עם האתגרים באומץ, בפתיחות ובצורה לא קונבנציונאלית.

ויצו מפעילה כ- 180 מעונות והיא הגוף המוביל בארץ של מעונות יום לילדים בגילאי לידה עד 3. יחד עם קרן “קרסו” וקרן “ברכה”, שתמכו במהלך, נכנסנו לתכנית של חמש שנים, במסגרתה ננסה לקדם את המערכת הציבורית המשמעותית הזו. יצאנו  לדרך בהמשך להנחיית דר’ נעמי מורנו, מנהלת האגף לגיל הרך בויצו העולמית, את הצוותים המקצועיים להירתמות לאתגר,

בשנה הראשונה התחלנו את הלמידה בהובלה משותפת עם האגף, בפריסה רחבה הכוללת את מערך הפיקוח ואת כלל רשת מעונות ויצו. מתוכה יצאה קריאה לצוותי המעונות להיכנס למהלך של בניית תרבות ארגונית של השתתפות במעונות.

למה השתתפות?

הדמויות המשמעותיות ביותר בטיפול ובחינוך בגילאי לידה עד 3 הן המטפלות. הן הלב הפועם של הגן, הידיים המרימות, העיניים המביטות, החיוך והחום.

בתפיסת עולמנו בחינוך הדמוקרטי, התנועה של הפרט בעולם היא תנועה מתוך תשוקה שמממשת אחריות ומקבלת תצורות והתנהגות. משום כך המחנכים הבאים במגע עם הילדים, צריכים לחוש רווחה, משמעות, שמחה, צריכים להיות פנויים לטיפול בילדים.

ב”ויצו” רואים בקידום חוסנה של החברה בישראל ייעוד. עם שימת דגש על שוויון הזדמנויות וצמצום פערים. מערך שירותי הטיפול, החינוך והרווחה האיכותיים וההתאמה לצורכיהם המשתנים של משפחות צעירות בישראל הם הדרך למימוש הייעוד.

שתי גישות אלה מתחברות דרך התפיסה של השתתפות עובדים במקום עבודה. יצאנו לדרך יחד תחת הכותרת: “מעונות מקדמים מנהיגות השתתפותית”.

במקום עבודה, המאפשר השתתפות עובדים נתפס העובד כאדם שלם, בעל צרכים, חלומות, רצונות ומחשבות על האופן בו עבודתו מתבצעת. בסביבת עבודה כזו יכולות כל חברות הצוות, לחשוב יחד, לתכנן, לתמוך ולסייע אחת לשנייה ובעצם לקחת חלק. סביבת עבודה זו יוצרת תנאים לתחושת שייכות, משמעות בעבודה ורווחה.

סביבת עבודה כזו, היא סביבה מבוססת אמון.

צוות ויצו לא נרתע מהאתגר ובחר לממש את האחריות הדרמטית שיש לו על חיי הילדים דרך האמון בנשים שעובדות עם הילדים.

מה עושים?

עובדים בצורה הדוקה עם צוותי מעונות שבחרו להיכנס ראשונים לתכנית. יחד יוצרים שפה משותפת, מאפשרים מרחב של ניסוי וטעייה בפרקטיקות  השתתפותיות.

נכנסים למסע בו אפשר ללמוד גם מטעויות וגם מהצלחות, לא לדעת את סופו ולהאמין באנשים ובמטרה החשובה שמחברת אותם.

ברכה אפריאט, מנהלת המעון בקריית מלאכי, וטלי פרץ, המפקחת, אימצו את היוזמה בידיים פתוחות.

ברכה התחילה לחלום, לבחון מה חשוב לה ולסחוף גם את חברות הצוות האחרות להתחבר למה שחשוב להן. הצוות יצא לתהליך של חלימה משותפת בו עלו הדברים שחשובים לו במעון ובעבודה. צוות היגוי משותף לנציגות הכיתות לקח את החלום המשותף על שייכות, על הצורך בהיכרות ובעזרה הדדית וחיבר בין תשוקה לאחריות.

הצעדים הראשונים מתחילים לשאת פירות והצוות מספר על חיבור מפתיע, חדש ומשמח שנוצר בין הנשים. הרעיונות שעלו לקחו את הצוות לכיוונים מפתיעים והסדירויות אותן עיצבו הנשים מוטמעים במהירות ביום יום של המעון.

אנו מודים לשותפנו על ההזדמנות המשמעותית, ליצירת שפה אנושית וחמה בצומת חברתית המשפיעה על ילדים ומשפחות רבות וגאים בצוות המכון לחינוך דמוקרטי בגיל הרך המוביל חדשנות חינוכית וארגונית מערכתית בשנים האחרונות.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות