חלוצים 2017: כיצד מכשירים את הדור הצעיר של המנהיגים החינוכיים לשנות את פני מערכת החינוך הישראלית?

תוכנית חלוץ חינוכי-בתי ספר פורצי דרך כחממה להכשרת מנהיגות חינוכית ועתודה ניהולית, מזמינה אתכם להציץ ולסייע לתהליך פיתוח מודל לחיים משותפים.

מאת אילה לאוקס, מיכל חסון-גלייזר ומעין צ’יפרוט

תכנית חלוץ חינוכי פיתחה מתכון להכשרת מנהיגות חינוכית, שמוכיח את עצמו זו השנה התשיעית:

מה קורה היום בתכנית חלוץ חינוכי? (קצת במספרים)

בתי ספר בכל הארץ

אזורי פעילות עצמאיים

בוגרים

בוגרים שמנהלים בתי ספר

אנשי צוות

חלוצים פעילים

תלמידים מושפעים

ועוד קצת במילים:

מודל חלוץ כפרי – השנה הכנסנו לשלושה כפרי נוער מודל ייחודי של עבודה מערכתית הוליסטית עם שלוש המסגרות הכפריות: בית ספר, פנימייה ומשק. קלטנו חלוצים לכל אחת מהמסגרות, במטרה לייצר בכפר הנוער שפה פדגוגית משותפת אחת. בשנה הבאה נרחיב את המודל לשלושה כפרי נוער נוספים.

רב תרבותיותתכנית חלוץ חינוכי שואפת לפעול בכל חלקי החברה הישראלית. בתכנית משתתפים כיום בתי ספר וחלוצים מהחברה החילונית, הדתית-לאומית, הערבית והבדואית ומקווים בהמשך להשתלב גם בחברה החרדית.

אנחנו מצויים בעיצומו של פיתוח מודל לחיים משותפים, עליו ניתן לקרוא בהרחבה בהמשך הכתבה.

שותפויות – אנחנו אוהבים לעבוד בשותפות ועם השנים פיתחנו לא מעט: שותפות הדוקה וטובה עם משרד החינוך, ששם הרבה משאבים בתכנית. שותפות עם רשתות חינוך, עם מכללות, עם קרנות. מזה שנתיים אנחנו פועלים בשותפות עם “צו פיוס” בשני בתי ספר משלבים, ונשמח להרחיב את מעגלי השותפות לכיוונים נוספים שיגדילו את הטוב המשותף.

ומה התכניות להמשך?

תכנית חלוץ נמצאת בצמיחה מתמדת, ובשנתיים האחרונות בצמיחה מואצת. בשנה הבאה אנחנו מתכוונים לגדול ל-48 בתי ספר, כשהיעד המרכזי הוא הרחבת הפעילות בחברה הערבית.

כחלק ממהלך הגדילה אנחנו מתעתדים לפתוח את חלוץ ירושלים – אזור פעילות עצמאי נוסף בירושלים וסביבתה.

תכנית חלוץ חינוכי כוללת בתוכה בתי ספר המייצגים את התמהיל הייחודי של החברה הישראלית- חילונים, דתיים, ערבים מוסלמים, נוצרים ובדואים, גיוון רב בתפיסות פוליטיות, הדתיות והלאומיות הבדלים בין פריפריה למרכז,  ועוד ועוד..

חינוך בחברה מרובת זהויות

מודל חלוץ לחיים משותפים

כמו שצוין תכנית חלוץ חינוכי הופכת עם השנים ליותר ויותר מגוונת, היא כוללת בתוכה בתי ספר המייצגים את התמהיל הייחודי של החברה הישראלית- חילונים, דתיים, ערבים מוסלמים, נוצרים ובדואים, גיוון רב בתפיסות פוליטיות, הדתיות והלאומיות הבדלים בין פריפריה למרכז,  ועוד ועוד… תמהיל שמביא כל חלוץ או מנהל לתוך זירת ההתרחשות בה פועלת התכנית ועולם החינוך בישראל.

מתוך כך עלה צורך להתמודד עם האתגר שהגיוון האנושי מביא עימו, ולמנף את ההזדמנות החינוכית ליצירת מרחב חינוכי שיצליח לראות את המגוון כהזדמנות ולא כנטל.

את המאמר בחרנו לכתוב דרך המודל של תקשורת מקרבת* המנתח סוגיה דרך ארבעה שלבים:

שלב ראשון: תצפית
כאמור בתכנית חלוץ חינוכי משתתפים 40 בי”ס, הפרוסים גאוגרפית משלומי בצפון ועד באר שבע בדרום, כ-40% מתוכם שייכים לממ”ד, 3 בי”ס ערבים- מוסלמי, נוצרי ובדואי, שני בי”ס המשלבים דתיים וחילוניים. ככול שהתכנית העמיקה את התרחבותה לפריפריה, כך התעצמה השונות בין בתי הספר קהילת המנהלים והחלוצים עצמם היוצרים קשת רחבה של דעות ותפיסות פוליטיות, דתיות, חינוכיות ועוד.

הפערים בתפיסות מורכבים עוד יותר במפגש בין המורים החלוצים לתלמידים בכיתה- מבחינת מוצא, רקע סוציו-אקונומי, וותק בארץ, יחסי פריפריה מרכז ויכולות לימודיות.

מעטפת הלמידה של התכנית הן לחלוצים והן למנהלים מייצרת מפגשים המציפים את השונות

עניין זה יצר רגשות קוטביים, מחד תחושת אופטימיות ושמחה על המפגש, רגשות של אמפתיה וסובלנות ומאידך תחושת פספוס, עוינות ומבוכה, שייצרו הימנעות מעיסוק מובנה וברור בנושא.

שלב שני: רגש
מעטפת הלמידה של התכנית הן לחלוצים והן למנהלים מייצרת מפגשים המציפים את השונות בתוך קהילת החלוצים, בתוך קהילת מנהלי בתי הספר ובין המנחה לחלוצים ולמנהל/ת. עניין זה יצר רגשות קוטביים, מחד תחושת אופטימיות ושמחה על המפגש, רגשות של אמפתיה וסובלנות ומאידך תחושת פספוס, עוינות ומבוכה, שייצרו הימנעות מעיסוק מובנה וברור בנושא.

בנוסף קיימים מתח וחשש. ההימנעות מעיסוק בתכנים “נפיצים” היא בגלל חשש מהתמודדות עם המתח הכרוך בכך. אנו מזהים תחושת חוסר אונים למול הנפיצות הפוטנציאלית.

שלב שלישי:צורך
רגשות אלה הולידו צורך ללמוד, להתמודד ולבנות כלי שישמש שלושה ערוצים מקבילים:
מנחות – מודל שיצור ביטחון ותחושת מוגנות בהנחיה ובמפגש סביב נושאים קונפליקטואליים. מודל שיעמיק את המפגש האותנטי, יביא להעצמה ולתחושת מסוגלות. כלי שיאפשר מוגנות לעיסוק בנושאים קונפליקטואליים.
מנהלי בתי הספר – יצירת קהילה, הדדיות, גילוי, למידה וצמיחה.
החלוצים כלי שיפתח קרבה, חיבור, אמפתיה, התחשבות ועצמאות מחשבתית בינם לבין עצמם ובינם לבין התלמידים שלהם כמנהיגים חינוכיים.

ויתרה מכך, מכיוון שמדובר בתכנית הכשרה של עתודה ניהולית, השאיפה שלנו היא שהחשיפה לנושא והלמידה של מתודות וכלים לחיים משותפים, תפתח אצל החלוצים תודעה שתשפיע בעתיד על קהלים רחבים, כאשר יכהנו בתפקידים ניהוליים.

שלב רביעי: בקשה

הכלי יבנה ויתעסק בשני הבטים:

  1. פיתוח כלי למנחים בעבודה במפגש הרב תרבותי
  2. פיתוח מתודולוגיה למפגש משמעותי לקהל רב תרבותי

השאיפה שלנו היא שהחשיפה לנושא והלמידה של מתודות וכלים לחיים משותפים, תפתח אצל החלוצים תודעה שתשפיע בעתיד על קהלים רחבים, כאשר יכהנו בתפקידים ניהוליים.

אז איפה אנחנו כרגע?
עדיין בשלב הלמידה, בהנחייתה המצוינת של אפרת בן צבי, מנהלת המו”פ במכון לחינוך דמוקרטי.

אנו בשלב של איסוף חומרים ממגוון דיספילנות ממדעי החברה ועד מדעי המוח, ראיונות ומפגשים עם גופים ואנשים שיכולים לקדם אותנו. את תוצרי הלמידה נציג במפגש לסיעור מוחות בתחילת מרץ בפני צוות חלוץ כולו ואורחים נוספים, לקראת השלב הבא בפיתוח המודל.

וכמה מילים לסיכום:
בסיפור המקראי על מגדל בבל, בו האנושות ניסתה מודל של אחידות רעיונית ושפתית שהתבדתה בתוצאה של עירבוב ובלבול בין עמים, בלבול בתפיסות ובשפות מציע ליבוביץ הסתכלות אחרת, מהפכנית על גיוון ופיזור:

“שפה אחת ודברים אחדים, בתודעתם של תמימים רבים בימינו, מצטיירת בצורה אידיאלית: האנושות כולה גוש אחד, בלי דיפרנציאציה וממילא בלי קונפליקטים, אבל המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד, עד שלא יהיו חילוקי דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות עולם שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות על הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרות רעיונית וערכית יותר מזה […] הקב”ה ברחמיו ובחסדיו על האנושות מנע את הדבר הזה ויצר את אותה אנושות אשר בה לא תיתכן טוטאליטריות של אחידות כוללת, אלא שקיימים בה הבדלים וניגודים, דיפרנציאציה רעיונית וערכית, ושבה מוטל על בני האדם להאבק על ערכיהם, על מגמותיהם ושאיפותיהם השונות זו מזו.

צדקה עשה הקב”ה עימנו, שמנע את הריכוזיות הטוטאליטרית והניח לבני אדם ואף הטיל עליהם, להיאבק על תכנים ועל ערכים, גם אם המאבק הזה קשור בקרבנות כבדים, אבל קרבנות אלה הם משמעותיים”. (ישעיהו ליבוביץ’, הערות לפרשיות השבוע, אקדמון, 1988. עמ’ 15.)

תקשורת מקרבת
תקשורת לא-אלימה, גישה אשר פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי ד”ר מרשאל ב. רוזנברג, לניהול יעיל, מקרב, בונה ומספק של מערכות יחסים (בין אישיים, תוך אישיים, ובין קבוצות ומדינות), על ידי התמקדות בתקשורת בין הצדדים. הגישה משמשת לפתרון קונפליקטים, אי-הבנות וסכסוכים, ומאפשרת שינוי לטובה במערכות יחסים והעמקת החיבור, האמון, והיעילות במילוי הצרכים של כל הצדדים, באמצעות המודל היישומי-מעשי שלה.

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

11 + 12 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות