גיליון 01
דצמבר 2016

תרבות
דמוקרטית

מגזין המכון לחינוך דמוקרטי

מסע הצעדן בין דור האינטרנט, בין קץ
ההיסטוריה לדור ה- Y

דיון ראשוני בעכשיו ובמה שמומו יכולה ללמד אותנו

מאת  ד״ר רביב רייכרט

בשלושים השנה האחרונות העולם מצוי בתהליך של בניית מערכת בינלאומית חדשה.
מדוע תהליך? משום שבעיני המערכת הזו עדיין לא עוצבה וזו הסיבה שבשלה כ”כ קשה לנו להתייחס  ולהבין את העכשו שלנו  ואת משמעותו. התקופה בה אנו מצויים, שלה אקרא: עידן האינטרנט, נולדה בעיני כתוצאה משני אירועים היסטוריים שאירעו על סיפו ובתחילתו של העשור האחרון למאה הקודמת:  נפילת הגוש הקומוניסטי והופעת האינטרנט. הראשון  – סיומה של המלחמה הקרה בינצחון הקפיטליזם שהוריד מעל הבמה הבינ”ל את הקונפליקט שעמד במרכזה של התקופה שלאחר מלה”ע השניה, הקונפליקט שבין קומוניזם לקפיטליזם והביא למה שנראה כנצחון של דמוקרטיה ליברלית. השני  – הופעת האינטרנט, יצרה במה בינ”ל חדשה. השילוב בין שני אלה יצר אופטימיות סוחפת, חובקת עולם, שבאה לידי ביטוי בדמוקרטיזציה של הגוש המזרחי לשעבר ושל מדינות רבות באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, בהקמת האיחוד האירופי, בפיוס באירלנד ובדרום אפריקה, בהסכמי אוסלו וכו’.

המאמר מתאר את התקופה והתהליך הללו , את השאלות שהם מעוררים והצעה לתשובה  באמצעות ארבעה ספרים: “קץ ההיסטוריה והאדם האחרון” שכתב פרנסיס פוקוימה, “שר  הטבעות” שכתב ג’. ר. ר. טולקין, “ מומו, או הספור המוזר על גונבי זמן ועל הילדה שהחזירה לאנשים את הזמן הגנוב ” שכתב מיכאל אנדה  ו”דור ה Y” שכתבו תמר ועוז אלמוג.

המאמר מתבונן במהותה ובמשמעותה של ההוויה האינטרנטית. שהיא בעיני המקור לדינאמיות של התקופה ולהבטחה הדמוקרטית הגלומה בה אבל גם לבעייתיות שבה.

המאמר מתבונן במהותה ובמשמעותה של ההוויה האינטרנטית. שהיא בעיני המקור לדינאמיות של התקופה ולהבטחה הדמוקרטית הגלומה בה אבל גם לבעייתיות שבה.

ההוויה הזו היא כאוטית ואומניפוטנטית מעצם הגדרתה,  חסרת גבולות של מקום זמן ומסגרת. החירות שהיא מזמנת, העדר הגבולות והרגולציות, היכולת להגיע לכל מקום, לראות הכל, להיות כל יודע, להיות בקשר כל הזמן, והסמיכות בין הופעתה לבין נצחון הקפיטליזם, גרמו לכך שהיא מזמנת שילוב, שהיה בתחילת הדרך מסחרר ואוטופי בין אינדווודואליזם, אנרכיזם וקפיטליזם.

האוטופיה הזו, החלה להיסדק כעשור לאחר שנוצרה בשל כמה משברים:

  • הפער ההולך וגובר בין העולם החזק והעולם החלש שיצרה הגלובליזציה שהאינטרנט מסמל ומזרז.
  • הטרור שהאינטרנט מעודד מתוך שהוא מקל על יצור האמצעים להם הוא נזקק, על השיח של הנעתו ועל התעמולה המיילדת אותו.
  • המשבר הכלכלי העולמי שפרץ  ב -2008 משום תחושת האומניפוטנטיות של האינטרנט, ופגע בקבוצות מוחלשות בתוך העולם החזק.
  • ההתחממות הגלובלית שהפכה להיות ברורה יותר ויותר והשפיעה יותר ויותר על האקלים ועל החברה והכלכלה והפוליטיקה במהלך העידן הזה, ונבעה מהתעצמות התיעוש והקפיטליזם, שהחל אמנם כמאתיים שנה לפני עידן האינטרנט אבל הגיע לשיא במהלכו.

השבר נבע מהבעייתיות העמוקה של האוטופיה הזו ומעיד עליה כמאה עדים  –  על חוסר האיזון הקיצוני שיש בה בין עקרונות הדמוקרטיה שעומדת בבסיסה –  החירות השוויון והאחווה.

כתגובה לשבר נוצרו בעשור האחרון, שני גלים מהפכניים שמדברים בשפות ששייכות למערכות בינ”ל קודמות, ומחפשים  אויב שיבטא את הזעם על השבר של הדמוקרטיה הליברלית:

  1. הגל הסוציאל דמוקרטי  של ראשית העשור הנוכחי שהתבטא באביב הערבי, התנועה הירוקה באיראן, המחאה ביוון ובספרד, אוקיופאי וולסטריט בארה”ב והמחאה החברתית אצלנו  שנאבקו נגד הרודנים והטייקונים.
  2. הגל המחבר לאומנות, פונדמנטליזם ושיח מיעוטים של  המחצית השניה של העשור שמתבטא בהתחזקות התנועות הלאומניות של אירופה, בהתנתקות בריטניה מהאיחוד האירופי,  בחירתו לנשיאות של דונלנד טראמפ,  באסלאם הפונדמנטליסטי ובשבטיות אצלנו –  שנאבק נגד האליתות הישנות של השמאל החילוני.

המאמר טוען ששני הגלים הללו אינם רלוונטיים לעידן האינטרנט ולהבטחה הגלומה בו לתרבות דמוקרטית. הוא קורא לחתירה למימוש אמיתי של ההבטחה של עידן האינטרנט לחבור בין דמוקרטיה לבין גלובליזציה, למערכת בינ”ל חדשה באמת שהיא דמוקרטיה עולמית שתביא את החזון הדמוקרטי של עידן האינטרנט למימוש מלא, שתהיה בו דיאלקטיקה ראויה  בין שלשת הערכים המכוננים של הדמוקרטיה.

מדוע הפכה הקיימות, על ההבטחה והאיום הגלומים בה, לאידאולגיה כה משמעותית  בעידן האינטרנט, והאם היא יכולה להוות הצעה רלוונטית למימוש החזון של הדמוקרטיה הגלובלית ?

אני סבור שהדיון במימוש החזון צריך להעשות תוך שיח עם התפיסה הדמוקרטית שהתעצבה במהלך עידן האינטרנט – הקיימות, ושניסוחה המלא בועידת כדור הארץ ב 1992 הוא בעיני הארוע המכונן השלישי של התקופה.

הקיימות הופיעה על סיפו של עידן האינטרנט ותוך שני עשורים הפכה לתנועה בינלאומית הולכת וגדלה שלטענת ליה אטינגר: “מצליחה למצוא את המכנה המשותף הגבוה ביותר בין אזרחים מרקעים שונים ותרבויות שונות”   והיא האידיאולוגיה היחידה שהתנסחה בעידן האינטרנט וזכתה להשפעה ולרלוונטיות.

השאלות שבהן אעסוק  במאמר הן מדוע הפכה הקיימות, על ההבטחה והאיום הגלומים בה, לאידאולגיה כה משמעותית  בעידן האינטרנט, והאם היא יכולה להוות הצעה רלוונטית למימוש החזון של הדמוקרטיה הגלובלית ?

לקריאת המאמר המלא לחץ כאן

השאר/י פרטים ונחזור אליך בהקדם

6 + 13 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות